לדרור היקר

אני מסטולה ולכן הכל זורם לי והכל מתקתק.... הלוואי וכך הייתי גם בחיים האמיתים... החיים של ה'בלי אלכוהול, בלי לחתוך' וכל שאר הדברים ששיכים לבריחה מן המציאות הכואבת והמאכזבת... טוב לי ככה בעולם המטורף הזה למרות שלא... קשה קשה אבל מזל שיש חברים ומזל שיש מוזיקה דכאונית שאפשר להתעצב איתה ולהתבודד איתה... (אין ספק שאני צינית עכשיו כדי לחיות את הרגע ופשוט להתמודד..) אני חייבת תמיכה... שורה תחתונה זה מה שעוזר לך לצאת מהביצה בה אתה שוקע... או שלא?? תלוי אם אתה מאפשר לעצמך את התמיכה.... תלוי אם אתה מספיק טוב לעצמך.... הכל תלוי בך וחבל שלא אכפת לי (או שמידי אכפת לי ואני פשוט מתימרת להתיאש... עצוב כל כך שקשה להתמודד...) השאלה היא אם שווה להתייאש.... דורון תעזור לי בבקשה.... ואגב, לגבי הפסיכולוגית והענין של המגע והחבוק, יומיים למחרת שכתבתי לך בפורום הייתה פגישה והגיעה איזשהוא שלב בו המטפלת שאלה אותי מעין שאלה רטורית עליה 'בחרתי' לענות... שאלה פשוטה של : "מה את צריכה עכשיו,,," וכל שאמרתי לה, בפעם הראשונה מזה שנתיים ( שנתיים לתחילת הטפול) : "אני צריכה חבוק..." והיא נתנה לי אחד כזה אמיתי ותומך מכל הלב.... לא האמנתי אבל כנראה שמגיע לי התמיכה. אני לא צריכה להשאר לבד... לא מ-ג-י-ע-ה לי להשאר לבד.. תודה דרור על העדוד... אני מקווה שזה בסדר שאני משתפת אותך ככה בפתיחות המחשבות המבולבלות שלי עכשיו ששתיתי... הם גם כן מחשבות של הוקרת תודה על העדוד והתמיכה משבוע שעבר :) וגם מחשבות שמבקשות עוד עדוד ותמיכה... בבקשה... והמון תודה :)

שלום לך, אני שמח שיכולת להיעזר ולהיתמך בשבוע שעבר, ולהרגיש מסוגלת לחשוף את הצורך שלך מול המטפלת שלך. אני מבין את הקושי שלך עכשיו, ובאמת ישנם רגעים בהם יש צורך בתמיכה מסביב, מחברים משפחה ועוד, גם כשמרגישים מבפנים שקל להתייאש. כפי שאמרת אני לא בטוח שבאמת לא אכפת לך, אבל לפעמים אין את הכוחות לעשות משהו עם זה וכאן יש צורך בתמיכה. לגבי ההמשך, כאן הטיפול נכנס מתוך מחשבה שעם הזמן תוכלי למצוא את התקווה בעצמך, ואת הכוחות בעצמך כדי לרצות אחרת בשבילך. אז גם לא תזדקקי לשתייה כדי להרגיש טוב, תוכלי להרגיש טוב גם בלעדיה. דרור