געגועים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/03/2008 | 20:25 | מאת: ליאת

אני לא מצליחה לגבור על הגעגועים לחייי הקודמים...לפסיכולוגית שהטיפול נקטע באיבו, למערכת יחסים עם החבר שהסתיים באחת אחרי שלוש שנים, לידיד שעזב לעיר אחרת ואתם נקטע הקשר לחלוטין ובמקביל... אני מרגישה שחלק מהעצמי אבד, חלק גדול שמאז הלכתי לאיבוד ואני לא מוצאת עצמי. מה עושים???? נשארתי שם...במקום אחר..ואילו אני עכשיו הצל של עצמי , תלושה באוויר מבלי יכולת להיאחז במשהו מוכר... וזה שנים שאינני מצליחה לגבור על התחושה, ואין דבר אחר הנמצא במקום ...לא רוצה דבר אחר...

לקריאה נוספת והעמקה
03/03/2008 | 21:03 | מאת: דרור שטרנברג

ליאת שלום, כפי שאת אומרת את רוצה את מה שנגזל ממך, את מה שאת לא יכולה לקבל עוד. את מסרבת לאפשר לעצמך דברים חדשים להיאחז בהם חוץ מאלו שאת יודעת שאין סיכוי שיחזרו. נראה לי כי עוצמת החוויה הזו משחזרת משהו מעברך, נטישה מוקדמת, לא מוסברת אולי, תחושה של חוסר אונים ורצון שאותה תחושה תחזור ורק היא, ללא תחליף אפשרי. אני חושב שהמקום בו את נמצאת כיום הוא מקום כואב למדי, ועצתי היא שתפני לטיפול, גם אם מטרתו תהיה כרגע לעבד את הפרידה מהמטפלת הקודמת. למצוא משהו בחייך שנאחז גם בהווה ולא רק מתאבל על העבר. דרור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית