איזו "מין" ילדה

מעשה בילדה בודדה אשר כל רצונה היה להיות שמחה. הילדה שמרה סוד נורא וכבד שנח על כתפיה . עם הכרותה את המילים , הייתה בכל מקום מוציאה נייר , עט ורושמת. הראש היה מלא במחשבות, הדמיון היה פרוע. הרגשות , הכאב וההתלבטות תמיד ליוו אותה בחייה. המילים שאשר נכתבו היו דרך להוציא כאב מליבה. לעכל את הטראומה אשר עברה. ועדיין המילים והתחושות, נשמרו בסוד. מילים אשר אסור היה לספר. הכתיבה נתנה לה כוח. להשתחרר מהרוע ולחיות עם הטוב. דרך הכתיבה גילתה, שדברים רבים חבויים בה. אך לא למדה עדיין, כיצד להמיר המילים הכתובות במילים מדוברות, לכן עדיין כותבת.

ילדה- אישה, לימדו אותך לשתוק מן שיעור שקט של המתעללים. הלוואי שתמצאי מקום שילמד אותך לכתוב פחות לצעוק יותר.... עצוב לי

יש דובים גדולים ביער ופחד מורגש ריקודים מול האש - יש ינשופים ונחש יש מפלצת בתוך הנהר רעבה וערה אבל החדר חמים ונעים ואת ישנה הבל פיך התמים שקט ורוגע שום דבר לא מפחיד בך לא נוגע יש מלחמה באמצע אירופה הימים שחורים שיירה בורחת בלי בית מפני הרעים יש חיידק משוגע שפוגע חסר הבחנה אבל החדר חמים ונעים ואת ישנה הבל פיך התמים שקט ורוגע שום דבר לא מפחיד בך לא נוגע

שלום לך, הכתיבה יכולה לשמש לעיתים כדרך פורקן למחשבות קשות ותחושות בלתי נסבלות, ובעיקר דרך לארגן אותן. במקרים מסויימים האומנות מאפשרת גם לעבד אירועים שהאדם עבר. עם זאת אני מסכים שלעיתים החוויה היא שעדיין נשארים עם הדברים לבד ויש רצון וצורך לשתף, אבל זה קשה ומפחיד. כאן יש צורך בתהליך איטי והדרגתי, אולי בעזרת טיפול. דרור

דרור יכול להיות שיש בחורות הזוכרות וידעות על התעללות מינית בילדות שלהן ועדיין לא מספרות? כל הזמן מדברים על אלו שלא זוכרות ונזכרות במהלך טיפול, אך למה אלה שזוכרות לא מספרות הרי הן יודעות שזה חולני מה שעשו להן?

כמה קל לחשוב שהן לא מדברות כי אינן זוכרות, אך אם הן זוכרות ולא מדברות אז זה לא ברור אה, הרי איך זה ייתכן???באמת משתנה....

משתנה שלום, אני חושב שזו שאלה מורכבת. לא קל לספר כאשר ישנו מרכיב חזק מאוד של בושה ואשמה. כאשר יש חשש לפגוע במשפחה, ובעיקר כאשר לעיתים בשל מנגנוני הגנה קיים ספק עצמי האם זה באמת קרה או לא. אבל התשובה היא כן, יש הזוכרות אך מסיבות שונות לא מצליחות או לא רוצות לספר. דרור