שלום

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/02/2008 | 02:02 | מאת: ספיר

מה עושים במצב שאחרי שנים אתה מבין שעברת חיים ממש קשים בבית (אבל אני פונה כרגע לצד אחד בעניין הזה) שהוא אחותי... עדיין עם זכרוני העגום, שאני בכלל לא זוכרת את העבר שלי אבל הוא גדוש בטראומות קשות וגם מתמשכות במשך שנים, אני יודעת שאחותי הגדולה -השניה מבין עוד 5 בנות (שהיא בת 38-עדיין גרה בבית, ובעצמה עם בעיות "לא פשוטות"-בלשון המעטה) הייתה מתייחסת אליי בצורה נוראית וכנראה שגם הייתה מרביצה לי ואני לא אתפלא על כל דבר שאני אגלה שהיא עשתה לי. בערך בגיל 15 היא התחילה לקנות לי דברים, לקחה אותי לטיולים בחו"ל, ועדיין עד לא מזמן הייתה באמת לוקחת אותי אם היה מתחשק לי ללכת לאנשהו, משלמת עליי ממש כמעט על כל דבר, מחזירה או לוקחת אותי ממקומות... וכאלה. גם אחרי שאבא שלי נפטר, שזה קרה לפני 5 שנים.. אני התחלתי לפחד ממנה ממש נראה לי מגיל 19, היום אני בת 23.. כשהייתה נכנסת הביתה בלילה ושמעתי את הצעדים שלה והיא הייתה מזיזה את המפתחות וכאילו "מראה נוכחות" או לא יודעת מה... עד היום יש לי חרדות עזות בסביבתה ואני לא יודעת מה המקור העיקרי להן לומרות שאפשר להבין אבל אני לא יודעת. בקיצור היום אני בטיפול פסיכולוגי, אני אובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, ואני מנותקת או לא יודעת מה השם האמיתי של מה שאני עוברת בצורה שנראית לי בכלל לא אפשרית, נוסף לדהפרסונליזציה ושאר ניתוקים... נוסף לזה חרדות קשות ודכאונות... אני בכלל לא מרגישה קיימת. לא יודעת מי אני. אני רק דבר שסובל בלי סוף....טוב נסחפתי- השאלה! נכון להיום אני לא זוכרת כמעט כלום בקשר לאחותי, אך נאמר לי שפעם היא בעטה בי כשהייתי קטנה ובכיתי מאד (היא סיפרה לי על זה באיזו פעם) אבל את זה אני לא זוכרת... היא אמרה שבגלל זה היא לקחה אותי לטיול הזה וכו אבל אני מאמינה שזה הרבה הרבה יותר מזה! חוץ מזה היא אדם מפחיד מאד, היא ממש סוג של מכשפה שאני לא יכולה לתאר את התופעה הזאת. היא הייתה מטרידה חבר שהיה לה טלפונית, מאתרת ססמאות שלו בשביל לשמוע הודעות, ניסתה להרוס לו יחסים וגם דיברה עם חברות שהיו לו דרך שם בדוי בדרכים לא נורמליות והכל בחשאי... היא סוג של נחש.. היא גם גונבת דברים מחנויות וממש הייתה ועדיין נותנת לי הרגשה כאילו הדברים שהיא עושה הם בסדר גמור ואני מורגלת לכל מיני דברים, ומורגלת לחינוך דפוק (במילה הכי פשוטה) מהשורש. לא רק בגללה אלא גם משאר המשפחה! ובחיים לא היה מישהו שיכוון אותי בחיים האלה אז היו מוציאים עליי את העצבים. היא עד היום מקללת אותי לפעמים וכו... ועושה לי כל מיני פסיכולוגיות הפוכות ... ממש קשה לי להסביר את העניין. אני ,היא ואמא שלי גרות ביחד, אמא שלי בעצמה אשה מאד מאד קשה ומסובכת, ועד היום או שהיא חיה באשליות או שהיא באמת ממש אטומה ולא מבינה מה היא עשתה לי בחיים ומה אחותי עשתה לי. העניין הוא שהיום היא כאילו "יפת נפש" היא משחקת את זה מאד טוב, ותמיד מנסה לגרור אותי למקום הזה ומנצלת את החולשות שלי לטובתה, הכל כבר אוטומטי ...שהיא עשתה בשבילי המון וכך גם שאר המשפחה ואני רק מתחילה להבין כל מה שקרה לי בבית... היא משתמשת בהפחדות פסיכולוגיות עליי, קשה לי להסביר במיוחד כרגע כשאני נסערת בכלל לדבר על זה. היא כל הזמן תזכיר לי את כל מה שהיא" עשתה" בשבילי, כל מה שהיא קנתה לי... היא תמיד תשתמש בזה. היא תנגן לי על המצפון כל החיים. אתמול לידה אחותי השניה אמרה לי "אז מה, לא משנה מה היא עשתה, את לקחת" ה"את לקחת" הזה... הרג אותי לגמרי. השאלה שלי- באמת, מה עושים עם העניין הזה? אני לא מצליחה להשתחרר מזה. מה גם שכל המשפחה לטובתה איכשהו גם כנראה בגלל סיבות אנוכיות כי היא נוהגת להיות אצל אחיות שלי הרבה וגם לעשות בשבילן דברים ולקנות להן דברים ולבשל... אני מקווה שהבנת את שאלתי, אני פשוט מספיק מסובכת קשות עם עצמי וקשה לי להסביר. תודה :(

לקריאה נוספת והעמקה
26/02/2008 | 23:53 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

שלום ספיר, אני לא בטוחה שהבנתי את כל הפרטים, אבל דבר אחד עולה מאוד ברור וחי מתוך דברייך - הקשרים הקשים, המבלבלים, הסוערים, שאת מקיימת עם בנות משפחתך. שמחתי לקרוא שאת בטיפול, משום שזה באמת אחד המקומות הכי טובים שאני מכירה לנסות להבין מה "שלנו" ומה של ה"אחר", מה ניתן לשינוי ומה נתון שצריך ללמוד לחיות איתו וכן הלאה. אם תוכלי, נראה לי נכון לצמצם את נקודות המפגש הבעייתיות עם בנות משפחתך, למשל על-ידי הגדרת גבולות ברורים (גם קונקרטיים וגם רגשיים). זה מסובך, וכדאי לחשוב על זה עוד בטפול. שיהיה קל, אורנה

28/02/2008 | 13:31 | מאת: MR BLUE

היי לדעתי האישי ומניסיון אישי...הכי כדאי שתעברי דירה...סהכ את בחורה בת 23 ובגירה מספיק כדי לצאת משם....לדעתי היציאה מהבית תעזור לך...עדיף מלהוציא את הכסף הזה על מטפלים למיניהם ...תעשי את זה לפני שייגרם לך נזק גדול יותר.... חוץ מזה שכשיוצאים מהבית...פתאום המשפחה הופכת לנסבלת יותר...אם תעברי דירה תראי שהפגישות עם האחות והאמא הופכים לנסבלים יותר...מה שכתבת מרגש מאוד ואני מבין על מה את מדברת...את חייבת לצאת משם בשבילך ואפילו בשבילם ואל תתני להם לעשות עלייך מניפולציות כדי להשאיר אותך איפה שאת היום....

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית