בטיפול

כול שבוע אני מחכה לפגישה , שהיא מגיעה אני בד"כ מדברת על דברים כל כך לא חשובים (רחוקים ממה שבאמת הייתי רוצה להגיד )ואני יוצאת בתחושה של בדידות וריקנות משם ,בנוסף אני מרגישה ממש פתטית על עצם זה שאני בטיפול ,ועל זה שאני מרגישה כל כך תלוייה וצריכה אותה (למרות שאני מרגישה שהיא כל כך רחוקה מהלבין מה עובר עלי ) , סתם לא כיף לי להיות בסטטוס הזה של "המטופלת " , וכרגע אני לא מצליחה לראות אותי מחליפה אותו.

ערב טוב, לא כולם מצליחים להיפתח בטיפול באותו הקצב. הקושי לדבר, כמו גם הקושי להסתגל לסטטוס של "המטופלת" אופייניים לשלבים היותר מוקדמים בטיפול, והם מתפוגגים בדר"כ במהלכו. מעצם ההתעקשות שלך להישאר בינתיים בטיפול, אפשר לשער שמשהו חיובי בכל זאת צומח לו שם, גם אם לאט. אני מעודדת אותך להמשיך במאמץ, ולהאמין שהשינוי אפשרי בהצלחה ליאת

ואם מרגישים ככה אחרי שנה וחצי בטיפול? יש סיכוי שזה ישתנה?