האם לעזוב?

הגעתי אני והמטפל שלי למקום בלי תזוזה. אני הולכת לשם מתעצבנת ברגע שאני נכנסת לחדר, מסתכלת על השעון כל הזמן, ואם יש תקופת שתיקה (ויש הרבה כאלו) אני שואלת אם אפשר ללכת. אני מאשימה אותו באי התזוזה הזו, והוא מאשים אותי וזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש. כל פעם שאנחנו מדברים על זה, אנחנו מסכמים על מה צריך לדבר, אבל אין, אפילו אם זה קורה, התזוזה היא איטית לגמרי, ולפעמים עד כדי שעמום. אני שם שנה ושמונה חודשים, מאוד קשה לי לדבר על דברים אנטימיים. ביישנית, ובקושי משתפת אחרים ברגשות שלי. זה הטיפול הראשון שלי. לקח לי המון זמן עד שהחלטתי לפנות לטיפול, ועזיבה משמעה שאני לא מנסה עוד פעם. וברגעים האמיתיים אני לא מוותרת וגם הוא לא מוותר. האם אני צריכה לעשות צעד אמיץ ולעזוב? ומה יקרה אם אעזוב עם תחושת תלות חזקה כזו? תודה רבה על עזרתך

שלום שרון, אנא, קראי את תגובתי שתחת הכותרת "תקיעות". אומר שוב שאין טעם לחפש אשמים. מוטב לנסות להבין את ההימנעות מקרבה וקשר, אשר בוודאי מקבלת ביטוי דומה גם בחייך שמחוץ לטיפול. את ההחלטה האם עזיבת הטיפול היא צעד אמיץ ונכון או בריחה והימנעות - טוב יותר לעשות לאחר שיקול דעת ומחשבה, בטיפול עצמו. בהצלחה ליאת