תקיעות

שלום ליאת, פניץי אליף פעם כאן, והמלצת שאכתוב את מה שאיני יכולה לבטא במילים. כתבתי לה כמעט הכל. היא התייחסה קצת לזה, והמכתב נשכח. העליתי את העניין בפגישה האחרונה והיא טוענת שהיא זוכרת את כל מה שכתוב שם, והיה לה חשוב לקרוא את זה אבל היא רוצה שאנ יאבטא את הכל במילים. קשה לי נורא עם עניין המילים הזה. אני שונאת לדבר על עצמי, שונאת להתבטא, ושונאת להיות במרכז העניינים. מה אפשר לעשות? איך מתקדמים הלאה? זה נתקע ואני לא רואה משהו קדימה. **והאם התקיעות היא תמיד אשמתו של המטופל?

שלום לך, ההחלטה לפנות לטיפול פסיכולוגי כרוכה, מן הסתם, בהסכמה מדעת לפרוצדורה המקובלת. טיפול הוא ברית בין שני אנשים, כשחלקו של המטופל הוא להביא אל החדר- באמצעות דיבור - חומרים מתוך עולמו. המטפל אמור לסייע, להקשיב, לתמוך, לשקף, לפרש, וכד'. יש מטופלים המתקשים, יותר מאחרים, לדבר את עצמם, ועליהם ללמוד להעיז בהדרגה. לכן, אין טעם רב לחפש אשמים, אלא לקחת אחריות ולדבר. אם לא על עצמך, לפחות על הקושי שלך עם מילים ועל מקורותיו האפשריים. בהצלחה ליאת