?

טרקתי את הדלת אני שונאת להיסגר ולא לפתוח אף חלון ולא לחוש את האויר כי זה מחניק לי אני שונאת להסתגר להזיר את המבט מול הראי לא להכיר כי זה מפחיד אותי העציב אותי לראות איך למדתי לחכות איך לא הכרתי אותי כמו את הפחד שלי כשעבר לי הכאב לא הרגשתי כלום כמו משהו לגמרי נכבה זה המוות טרקתי את הדלת מול הצער שלא יבוא בעדה שלא יקום נגדי טרקתי את הדלת במודע או לא מודע מול כאב האבדה שלא יקום אלי שלא יפיל אותי. אני שונאת להיסגר ולא לפתוח אף חלון ולא לחוש את האויר כי זה מחניק לי אני שונאת להיסגר להסתכל איך שאני אני הופכת לאישה חזקה אבל קשה זה עשה לי טוב כשהתיישבתי לכתוב כשהסתבר שיש חיים מאחורי המנעולים. רק לפעמים ברחובות היו עולים פתאום ריחות שפרצו את הדלתות שהייתי מזהה ושונאת את התחושה ומתמכרת לשניה

משתנה אילו כשרונות יש כאן, כנראה שמתוך הכאב גדלים האמנים הגדולים והשנויים במחלוקת שבהיסטוריה. מעבר לזה שיהיה לך קל יותר.

שלום לך, נשמע לי שאת מתארת כיצד הרגשת שרק על ידי הסתגרות בתוך עצמך, אטימת המחשבות על הכאב תוכלי להיות חזקה. איך בתוך כך גילית שיש חיים אחרי אטימת הכאב, אבל עד כמה קשה ואולי לא נכון גם לאטום לגמרי את עצמך בפני זכרונות, גם אם כואבים. דרור