למות מחר בבוקר

המכתב הזה מוקדש לכל מי שאני אוהבת ולמי אוהב אותי ולמי שעוד לא אהבתי.... אני אפילו לא יודעת איך להתחיל אותו... אני רק יודעת איך הוא יגמר ב"אוהבת מאוד... ומצטערת על הכל... נתראה בעולם הבא... אם בכלל..." החיים שלי היו פעם ורודים ויפים הכל הלך הכי טוב שבעולם... הבן אדם שאהבתי במשך שנתיים סוף סוף החזיר לי אהבה, היו לי חברות מדהימות שאהבו ותמכו בי, משפחה שכל בן אדם מקווה שלא הפסיקה להעריף עליי חום ואהבה, היו לי חיים מאושרים... אבל יום בהיר אחד או יותר נכון להגיד יום מעונן אחד הכל השתנה והחריב את עולמי... פחדתי מהגבר שאהבתי, פחדתי לתת לחוש נאהב כמו שהרגשתי לא רציתי לחשוף את רגשותיי אליו ובסוף איבדתי אותו לנצח. הוא עזב אותי והיום יש לו מישהי אחרת ואותי הוא שכח כי הייתי מפגרת. גם בגללו רבתי עם ההורים שלי הם לא ממש אהבו את הקשר שלנו כי הוא גדול ממני בעשר שנים והוא ידע מזה ורצה שנפסיק כדי לא לפגוע בהם אבל לא זה לא הזיז ורבתי עם ההורים שלי בשבילו ובסוף הרסתי הכל!!! גם נפרדתי ממנו וגם המשפחה שלי הפסיקה לאהוב אותי כי גרמתי להרבה מריבות וכעסים בבית. ההורים שלי חלו מרוב עצבים, אבא שלי, הוא חולה במחלת לב ואימא שלי היא בהתמוטטת נפשית והכל בגללי!!! אח"כ הרגשתי כמה שהחיים מפנים לי את הגב ושהכל נהרס אז המשכתי עם ההרס העצמי ופגעתי בחברה הכי טובה שלי... אני מאוד מצטערת על זה ומתחרטת על הכל אבל זה קצת מאוחר... אני הייתי עם הבן אדם שהיא אהבה וזה פגע ישר בליבה... ואז היא סלחה לי והגיע עוד אחד שהיא אהבה וגם אותי אני גנבתי לה בלי למצמץ אפילו פעם אחת. לא חשבתי על התוצאות והרסתי לי גם את החבות הזאת... מאז שאר חברותיי שומרת מרחק ממני... (גם אני הייתי עושה את זה) ואז החלטתי שנימאס לי כבר הרסתי הכל... אז לא הזיז לי להיות עם כל העולם. אז חזרתי לחבר הקודם וגרמתי לו לבגוד באהובתו (כן אני יודעת שזה מגעיל בגלל זה אני מענישה את עצמי עכשיו) ואח"כ שזה לא סיפק אותי הלכתי לעוד אחד וגם לו גרמתי לבגוד בחברה שלו למרות שהוא רצה... בהתחלה הוא פיתה אותי ואני לא חשבתי לעצור את הכל ולהפסיק אלא פשוט רציתי עוד לפגוע ולהרוס... וחוץ משפגעתי בכמעט כולם פגעתי יותר מכל בעצמי... הסבל רדף אחרי הכאב בנשמתי והדמעות מעיניי לא הפסיקו לרדת ליליה אחרי לילה כן אני יודעת שזה מה שמגיע לי... אני יודעת שעשיתי טעויות כל חיי ואני בן אדם נתעב בגלל זה העונש היחיד שלי הוא לברוח מכאן לעולם אחר... לעולם הבא... ששם ישפוט אותי אלוהים והוא זה שיקבע את גזר דיני האמיתי... אני פועלת מדחפים אסורים ולפני שאני אפגע בעוד אנשים אני מעדיפה לפגוע בעצמי... אולי המוות זה הפתרון היחידי שלי, אולי רק ככה אני אוכל להשתנות וכולם יבינו שלא התכוונתי לפגוע פשוט הכל נהרס לי הכל התמוטט לי בין הידיים ואני שוב פעם אומרת אני לא מלאך ואפילו לא קרובה לזה ואין מחילה למה שעשיתי ואני לא מבקשת שיסלחו לי כי זה לא הופר אני פגעתי המודע וזה בכי כואב... היצר שבי הרס את הכל פגעתי באנשים שאהבתי... אז אם אתה מכירים את האנשים שאהבתי רק תגידו להם שאני אוהבת אותם ושהם היו יקרים לי ורק עכשיו אני מבינה מה זאת חברות ואהבה ולפני זה לא ידעתי!!! רק כשמאבדים את הכל יודעים מה היה לנו ביד אבל בשבילי זה כבר מאוחר כי אולי אני לא אהיה פה מחר...

שלום לך, את מתארת בסדרה ארוכה של האשמה עצמית כואבת ביותר את חייך בשנים האחרונות. אני שומע מתחת להכל סבל רב. סבל שמתבטא בנטייה לפגוע ולהרוס את עצמך ואת אחרים. קל לשפוט אותך ולומר כמה התנהגותך אינה הולמת. אבל בכך מפספסים את הסיבה להתנהגותך, סיבות שאני לא בטוח שאת מודעת אליהן, מעבר לדחף הקיים בך לפעול את הרגשות שלך, להתקשות לעכב ולחשוב עליהן ועל ההשלכות של מעשייך. לדעתי, את זקוקה לטיפול, טיפול שיעזור לך להבין, כמו גם לשלוט במעשייך. טיפול שיוכל גם לעסוק בנטייה שלך לקחת אשמה בלעדית, גם על מעשים של אחרים, וגם על דברים שאולי קרו בגללך אבל אולי קרו ללא קשר אלייך. דרור