ליאת

השבוע האחרון היה טוב יותר... ממש הצלחתי לדבר בפגישה השבוע. עלו תכנים קשים, אבל ממש דיברנו עליהם. אפילו הצלחתי להתבדח, היה נעים לצחוק איתה שוב. רגעים של קלילות בתוך התקופה הכל כך עמוסה רגשית הזאת. היא ממש מחזיקה אותי לאחרונה. מושיטה שתי ידיים חזקות, ולא מתעייפת גם כשתומכת בי לאורך זמן הארוך יותר מהרגיל. גם אני מפתיעה את עצמי עם היכולת להישען עליה כך, בלי לחשוש כל כך, ללא הצורך להתנצל ולהסתיר את הצורך שלי בה. פשוט מחייכת אליה ואומרת תודה. נאלצתי השבוע, בלב כבד, להשאיר את נמש שלי לילה אחד לבדו. כשחזרתי, בצהרי היום שאחרי, הוא קידם את פני בהפגנת אהבה חתולית מרגשת עד דמעות. גרגר, התחכך בי, התפנק והתלטף. ליקק את האצבעות שלי, והרשה לי לכווצ'ץ' אותו וללטף לו את הבטן, בסבלנות יוצאת דופן... חששתי לחזור לכיתה אחרי אותה השיחה עם המרצה שלי. אבל חזרתי. החלפנו חיוכים ומבטים במשך כל ההרצאה, וזה היה מיוחד ומרגיע. הכל בסדר. הייתה לי היום הדרכה, עם המדריך שלי בעבודה המעשית של הלימודים. בכיתי במשך כל ההדרכה. המדריך שלי מקסים ומיוחד במינו. היה לי שבוע מאוד טעון רגשית, מה שכמובן השתקף גם בעבודה שלי שם (או בחוסר העבודה שלי, ליתר דיוק). הוא צריך להגיש עלי הערכה השבוע, ומאוד דאגתי מה הוא יכתוב בה, בגלל שלא הרגשתי שהייתי טובה מספיק בתקופה האחרונה. דיברנו על הקשיים שלי, ואיך מתמודדים איתם בהקשר של העבודה המעשית. הוא דיבר, ואני בכיתי. קשה לי עם ההרגשה שאני מאכזבת. אותו, את מנהלת הפרויקט שלי ובעיקר את עצמי. השיחה היום הייתה מאוד קשה, אבל גם יש הקלה בלפתוח את הכל מולו ולהפסיק להתייסר ולהשקיע את האנרגיות באיך לתרץ את חוסר ההתקדמות בפרויקט שלי. ההערכה לא תהיה מזהירה, אבל יש לי את כל סמסטר ב' כדי לתקן. אני כל כך מקווה שאצליח. אני חושבת שזהו, לעת עתה... נלך לישון, יש מבחן מחר... וכמעט שכחתי לשאול - מה שלומך את? (למרות שכבר התרגלתי שאת מתעלמת בחינניות מהשאלה הזאת שלי...) אני נורא שמחה שיום רביעי, ואת שוב פה... לילה, נועם

ערב טוב נועם, אתחיל דווקא בשאלה האחרונה שלך, מבלי להתחמק: שלומי מצוין, תודה. קראתי כאן, למטה, את הדיווח של "מעלה", ואני מתחילה לתכנן את סיור השקדיות הפורחות (תודה, מעלה, אני מעריכה את זה). אשר לך, נועם, שמחתי לקרוא שהשבוע היה טוב יותר, בטיפול ובאוניברסיטה. אי אפשר שלא לשים לב לכך שאת מוקפת בדמויות 'הוריות' מיטיבות, הנענות לך, מכוונות ומנחמות גם כשלא הכל הולך חלק. "ההערכה לא תהיה מזהירה, אבל יש לי את כל סמסטר ב' כדי לתקן." - המשפט הזה גרם לי לרצות לחבק אותך חזק חזק, ואם לא הייתי חוששת מתביעות, אפילו לתת לך נשיקה. גאה בך כל כך ליאת

אין לך מושג כמה המילים שלך ריגשו אותי... אני מרשה לעצמי לצרף אותך לקבוצת הדמויות ה'הוריות' המיטיבות שלי, כמי ששמור לה מקום מיוחד בלהושיט יד מעבר למסך מחשב ודרך מקשי מקלדת... אני מקבלת באושר גדול את החיבוק ממך, ומבטיחה באופן רשמי שאין לי שום כוונות לפתוח בהליכים משפטיים נגדך, אז תרגישי חופשי... (סובבתי עכשיו את הלחי לכיוון המסך, ראית? :-)) שבת רגועה ומחובקת, שלך כתמיד, נועם