השקר הטיפולי!!! מה אמיתי בטיפול?

השקר - מגרש המשחקים של הפסיכותרפיה פורסם ב'נפש', רבעון לפסיכולוגיה, גליון 2, פברואר 2000 כל הזכויות שמורות לפני תשעים ותשע שנים, באוקטובר 1900, קיבל פרויד מטופלת חדשה בשם דורה. היא לא ביקשה לבוא לטיפול, אבל אביה כפה עליה לראות את פרויד, משום שלטענתו בדתה סיפורים שעירערו את שלוות רוחה. האב ביקש מפרויד להנחות אותה לדרכים טובות יותר. דורה סיפרה לפרויד שהוטרדה מינית על?-ידי ידיד המשפחה. היא פנתה לאביה, אך הוא סירב להאמין לה, משום שאשתו של ידיד המשפחה היתה המאהבת שלו. גם המאהבת, שהיתה ידידתה של דורה, מעלה באמונה והעלילה עליה עלילות. דורה היתה מוטרדת. איש לא האמין לסיפורה, והיא חיפשה אצל פרויד אוזן קשבת. ופרויד אכן האזין לה בתשומת?-לב, והאמין לסיפורה. אבל הוא לא התעניין בסיפורה הגלוי. הוא התעניין בסיפור אחר, בסיפור הסמוי של דורה, אותו הסתירה מפניו מבלי שידעה זאת. הוא חקר אותה כמו חוקר משטרה מיומן, בניסיון לחשוף את סודותיה הכמוסים ביותר. וכך 'גילה' לדורה שהיא מאוהבת במי שהטריד אותה מינית, שעליה להיעתר לו, ושיש לה משיכה הומוסקסואלית למאהבת של אביה. הסיפור של דורה, המכונה על?-ידי פרויד בשם 'דורה', הוא התיאור המפורסם ביותר של הטיפול הפסיכואנליטי, ועד היום הוא משמש כמודל לכל חשיבה פסיכותרפויטית. מן הסיפור של דורה אנו למדים, שפרויד האמין שמטופליו מסתירים ממנו את סיפורם האמיתי, כפי שהם מסתירים אותו מפני עצמם. באותו מקום סיפר פרויד שיש מטופלים הטוענים בפניו: "הרי הכול נכון ואמיתי? ומה ברצונך לשנות כאן, אחרי שסיפרתי לך את כל זה?" אבל פרויד חיפש אמת אחרת, וטען שהמחשבות ה'אמיתיות' משמשות את החולה להסתרתן של מחשבות אחרות, המבקשות לחמוק מן הביקורת ומן המודעות. את תגובותיו המודעות של המטופל מפרש פרויד כשקר. לדעתו, כאשר המטופלת אומרת 'לא', לפירוש שנותן האנליטיקאי למחשבותיה, היא מתכוונת לומר 'כן'. אם כך, עיקר עבודתו הטיפולית של פרויד היה חשיפתם של השקרים הלא מודעים והצגתם בפני מטופליו. הוא האמין שהפיכת השקרים הלא?-מודעים למודעים, תסלק את הסימפטומים שבגללם הופנו המטופלים לטיפול. את עקרונות הטיפול הפסיכואנליטי ביסס פרויד על המודל הטופוגרפי של הנפש, המחלק אותה לשלושה חלקים: החלק המודע, החלק הלא?-מודע והחלק הפ??ר?ה?-מודע. חלוגה זו מציגה את הנפש כמנגנון של הטעייה ורמייה. באמצעות ההדחקה אנו מסלקים מן התודעה את התכנים הלא?-נעימים, ושומרים אותם בחלק הלא?-מודע של הנפש. החלק הפרה?-מודע מאפשר לנו, על?-ידי החלום, להציץ בתכנים המודחקים המוצגים לנו באופן שקרי. רק אם נפענח אותם, בעזרת הפסיכואנליטיקאי, נגלה את פשרם האמיתי. על?-פי גישה זו, השקר הוא מגרש?-המשחקים של הפסיכותרפיה. מגרש?-המשחקים של הפסיכותרפיה קשה להיות פסיכותרפיסט. בין אם תרצה להיות פסיכואנליטיקאי, פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט בגישה טיפולית כלשהי, עליך לעבור תקופה ארוכה ומפרכת של לימודים והכשרה. במהלכה של תקופת ההכשרה עליך להתוודע לתיאוריות מורכבות, להיחשף למשך תקופה ארוכה אל מול עיניהם הבוחנות של מדריכים, ואף להתנסות בעצמך בחווית הטיפול הנפשי. זהו אולי המקצוע היחיד שכדי להתמחות בו יש להתנסות בחוויה הסובייקטיבית של מקבלי השירות )תארו לעצמכם שכל רופא מנתח היה חייב להיות מנותח בעצמו(. אם נשווה את ההכשרה המקצועית של פסיכותרפיסט להכשרה המקצועית של רופא, שגם היא אינה קלה, ניתן היה לצפות שבסוף תקופת ההכשרה יהיו בידיו של הפסיכותרפיסט כלים, שבאמצעותם יוכל לאבחן את קשייו של המטופל ולסייע לו להתגבר עליהם. אילו כך היה, ניתן היה לפקח על הטיפול הנפשי ולשפר את תוצאותיו. אבל למרות הדמיון שבתהליכי ההכשרה, קיים שוני עקרוני בין הסיטואציה הטיפולית הרפואית לבין הסיטואציה של הטיפול הנפשי. הסיטואציה הטיפולית לעומת מורכבותו של תהליך ההכשרה בפסיכותרפיה, וההבדל שבין הגישות הטיפוליות השונות, הסיטואציה הטיפולית פשוטה להפליא, והיא שבה וחוזרת על עצמה מבלי להתחשב בגישה הטיפולית ובמאפייניו האישיים של המטפל. במפגש הטיפולי נוכחים רק שני אנשים: המטפל והמטופל. האחד מספר את סיפורו, והשני מאזין, מהנהן בראשו, לעתים מפרש את הסיפור ולעתים אף מוסיף סיפור משלו. זהו כל התהליך כולו. גם במפגש שבין רופא לחולה מאזין הרופא לסיפורו של החולה, המסייע לו לאבחן את המחלה. בשלב זה קיימת בין רופא לחולה סיטואציה פסיכותרפויטית, המקדימה את הטיפול עצמו, שבמהלכו בודק הרופא את הקשר שבין סיפורו של המטופל לבין עובדות המציאות הנתונות לאימות. בסיטואציה של הטיפול הנפשי הסיפור, ההקשבה והפירוש הם התהליך כולו. אפשר להתווכח על מהותו של התהליך, על הדרך שבה הוא מבוצע ועל האפשרות לבדוק את תוצאותיו. אבל אפשר גם להסכים על כך שחומר הגלם של התהליך הוא עולם השקר, או, במלים אחרות, הבדיון )הפיקציה(. אמנם חומר הגלם של הטיפול הנפשי, שהוא מגרש המשחקים של הפסיכותרפיה, הוא הסיפור. זהו סיפורו של המטופל, המעורב בסיפורו של המטפל, וזהו גם סיפורו של הקשר הטיפולי הנוצר מחדש בכל פגישה טיפולית. אבל כפי שניתן היה ללמוד מן המקרה של פרויד ודורה, הטיפול הנפשי אינו עוסק בסיפור הגלוי, אלא בפענוח התרמית של הנפש, ובגילוי הסיפור הסמוי אותו מסתיר המטופל מעצמו וגם מן המטפל. השקרים של המטופל כשמנצח תזמורת מתחיל לעבוד עם תזמורת שמעולם לא ניצח עליה לפני?-כן, הוא מגלה שהתזמורת מזייפת. גם התזמורת הטובה ביותר בעולם מזייפת, כשהיא מקבלת מנצח חדש. הסיבה לכך פשוטה: הנגנים רוצים לבחון את המנצח, האם הוא מסוגל לזהות את טעויותיהם. רק כאשר המנצח אינו נבהל, והוא מסביר לנגנים ש'טעו' את טעויותיהם, נוצר אמון בין המנצח לתזמורת, ושוב אין התזמורת מזייפת. כך קורה גם בתחילתו של טיפול נפשי. כמו הנגנים בתזמורת, גם מטופלים רבים מנסים לבחון את המטפל. לא קל לפגוש אדם זר ולספר לו את כל סודותיך. זה לא טבעי. לכן אינני מתפלא שמטופלים שמעולם לא היו בטיפול ומגיעים אלי לפגישה ראשונה מתיישבים ואומרים שאינם יודעים במה להתחיל או שאין להם מה לספר. זהו, כמובן, שקר מוסכם. מי שבא לטיפול חוזר בדמיונו שוב ושוב על הסיפור שהוא רוצה לספר למטפל, ימים רבים לפני שהוא פונה לעזרה. מטופלים שכבר התנסו בטיפול קודם משתמשים בטכניקה אחרת של שקר, כדי לבחון את המטפל. מטופלים כאלו נכנסים ומספרים לי סיפור, שנועד לכסות על הסיפור האחר, אותו יספרו לי רק כאשר יאמינו שאני ראוי לאמונם. לא תמיד גישה כמו של פרויד, המבקשת להסיר את המסך מעל סיפוריהם של המטופלים ולחשוף את השקרים הנחבאים מאחוריו, משיגה את מטרתה. במקרה של דורה , למשל, פרויד נכשל, והמטופלת עזבה את הטיפול משום שסירבה לקבל את פירושיו המיניים. אילו היה מיטיב להאזין לסיפורה, היה מגלה שהיא מחפשת באופן נואש מישהו שיאמין לסיפורה, ויסייע לה לחשוף את השקר בסיפור המשפחתי?-חברתי שמסביבה. כאשר פרויד נמנע מלסייע לה, היא עשתה זאת בכוחות עצמה, והצליחה לגרום לאביה, למאהבת של אביה ולאיש שניסה להטריד אותה מינית להודות בהתנהגותם ולקבל את גירסתה. במקרה של דורה , השקרים שהביאה המטופלת לטיפול לא היו השקרים המרכיבים את סיפורה שלה, אלא שקרים הנובעים מן המערכת החברתית שסבבה אותה. השקרים של המטפל לא כל המנצחים מגיבים באופן דומה כשהם נתקלים בתזמורת מזייפת. מנצח צעיר עשוי להתבלבל ולאבד את ביטחונו, והסיכויים שיצליח לנצח כהלכה על התזמורת קלושים למדי. מנצח מנוסה יזהה מיד את הנגנים המנסים להכשיל אותו, ויאמר לכל אחד מהם במה שגה. ישנם גם מנצחים חכמים, שיודעים שלא מדובר כאן במוסיקה, אלא ביצירת אמון, והם אינם ממתינים אפילו לרגע שבו התזמורת תתחיל לבחון אותם. הם נוהגים לעצורת את התזמורת מיד עם תחילת נגינתה, ונוזפים במספר נגנים על נגינתם, גם אם כלל לא שגו. בכך הם מקדימים את התזמורת ומצהירים על מנהיגותם. גם למטפלים יש טכניקות דומות, המאפשרות להם להתמודד עם מה שמציג בפניהם המטופל בפגישה הראשונה. מטפלים לא?-מנוסים עשויים למהר ולבחון בדמיונם את התיאוריות שלמדו, כדי לזהות באמצעותם את סיפוריו הסמויים של המטופל, ולמצוא את התגובה הנאותה, המתאימה לגישתם הטיפולית. בדרך?-כלל, מחשבות מעין אלו עשויות להסיט את מחשבותיו של המטפל מן המטופל, ולפגום ביכולתם להקשיב כהלכה לסיפורי המטופלים. מטופלים מנוסים יותר יוותרו בשלב זה על העיסוק בעצמם, יניחו לרגע את התיאוריות ואת העדפותיהם האישיות, ויאזינו בתשומת?-לב לסיפורו של המטופל. במקרים רבים, יכולתם של המטפלים להקשיב כהלכה ולקבל את סיפורם של המטופלים ללא שיפוט ערכי, היא התשובה הנאותה למבחן שעורכים להם המטופלים. באופן כזה הצליח פרויד להסתיר מדורה לזמן מה את תגובותיו האמיתיות למשמע סיפורה, ולהביע את אמונו בסיפור שסיפרה לו. בכך גרם לה להמשיך ולספר לו את סודותיה הכמוסים, ואת חלומותיה. ישנם גם מטפלים שינסו כבר בשלב זה של הטיפול לשלוף שפנים מכובעם, כאותו מנצח חכם, ולפרש באמצעותם פרט מסיפורו של המטופל. כך, למשל, הם עשויים לגלות בסיפור תמים את המניע האמיתי לבואו של המטופל לטיפול, ולחשוף אותו הישר בפניו. מעשה כזה מציג בפני המטופל החדש את מיומנותו של המטפל ומדגים את יכולתו. אבל באותה מידה יכול מעשה כזה לחשוף את חולשותיו ושקריו של המטפל, ולפגום בתהליך הטיפולי. כך, כבר בתחילת הטיפול בדורה, הניח פרויד שכאשר ידיד המשפחה חיבק אותה בניגוד לרצונה היא חשה בזיקפתו ונגרם לה גירוי מיני. זו היתה, כמובן, הנחה פיקטיבית, שלא התקבלה על דעתה של המטופלת, אבל הנחה זו התאימה לתיאוריה של פרויד, והכשילה אותו לכל אורכו של הטיפול, עד שהמטפלת מאסה בפירושיו ועזבה את הטיפול. השקרים של הקשר הטיפולי כשמכר פוגש אותנו ברחוב ושואל אותנו מה שלומנו, אנו אומרים: "טוב, תודה," או "בסדר," או "יהיה טוב," או "חיים". אלו שקרים מוסכמים המיועדים לשמור על נימוס מקובל. מי שיתחיל להרצות ברחוב על מצב בריאותו, ויספר את כל האמת על מחלותיו ומיחושיו, יזכה לתגובה מופתעת בפעם הראשונה, ולהתעלמות בפעמים האחרות. השקרים המוסכמים הם הבסיס לכל קשר אנושי. גם בסיטואציה הטיפולית יש חשיבות לקיומם של השקרים המוסכמים. חשיפתם וגילויים מאפשרים התבוננות במה שהוא בדרך?-כלל מובן מאליו. לכאורה, היכולת לוותר על השקרים המוסכמים ולראות בסיטואציה הטיפולית הזדמנות נדירה לומר את כל האמת, הופכת את הקשר הטיפולי לקשר מיוחד במינו, השונה מכל יתר מערכות היחסים שבחיינו. אחת ההמצאות הטכניות המרכזיות של פרויד משמשת לחיסולם של השקרים המוסכמים. זוהי טכניקת האסוציאציות החופשיות, המאפשרת למטופל לדבר על כל מה שעולה בדעתו, ללא כל סייגים וכללי התנהגות. ובאמת, האפשרות לוותר על השקרים המוסכמים, ולחשוף בפני אדם זר גם את מה שהיינו רוצים להסתיר מפני עצמנו, היא הזדמנות נדירה המייחדת את הקשר הטיפולי מכל קשר אחר. אך איך ניתן ליצור קשר של אמון בלתי מסויג, אמון שקשה לנו למצוא אפילו בקרובים לנו ביותר, עם אדם זר? כדי לעשות זאת יש צורך בשקר אחר, שקר המעמיד פנים שהשעה הטיפולית השבועית היא אכן מפגש של קירבה מיוחדת במינה. שקר ההופך את המטופל, או את המטפל, לאדם הקרוב לנו ביותר למשך שעה אחת. פרויד כינה את אשליית הקשר הזו, שבה רואה המטופל במטפל אדם הקרוב לו במיוחד, בשם העברה. זהו תהליך המאפשר למטופל לשחק משחק תפקידים חד?-צדדי, ולראות במטפל מישהו המייצג את הדמויות המשמעותיות בחייו. באופן דומה התייחס פרויד ליחס המיוחד שמפתח המטפל כלפי המטופל. יחס זה הוא כינה בשם העברה?-נגדית. היכולת שלנו, כמטפלים, להקשיב ולהכיל את כאביהם ומצוקותיהם של המטופלים, ולהתייחס אליהם באהדה בלתי מותנית, היא יכולת כמעט בלתי אנושית. היא אפשרית רק כאשר אנו מתייחסים אליהם כאילו היו ילדינו, או דמויות משמעותיות אחרות בחיינו. ההעברה וההעברה?-הנגדית הם השקרים המוסכמים של הטיפול הנפשי, המאפשרים את הקשר המיוחד בין מטפל למטופל, ומשמשים כתנאי מוקדם להצלחת הטיפול. פרויד ראה בהעברה כלי ראשוני להתמודדות עם התנגדותו של המטופל לטיפול, ובעצם אמצעי ליצירת קשר טיפולי. גישות חדשות בפסיכותרפיה, כגון הגישה האקזיסטנציאלית, אינן שוללות את תופעת ההעברה, אלא רואות בה תהליך טבעי ונורמלי המאפיין כל קשר הנוצר בין שני אנשים. השקרים של התיאוריה אם הסיטואציה הטיפולית היא תהליך שבו מקשיב המטפל לסיפורו של המטופל ומסייע לו להבחין בשקרים ה'מקלקלים' את הסיפור, איזה מקום שיש לתיאוריות הטיפוליות? מטפלים רבים יאמרו שהתיאוריה מנחה אותם בעבודתם המעשית, ושהיא מספקת להם מצע להתבוננות עצמית. אלו דברים מובנים מאליהם. אך האם יש להם גם השלכה מעשית על הטיפול? האם הם משפיעים באופן ישיר על המטופל? נראה שכן. אם כך, למרות שהסיטואציה הטיפולית היא אחת, התיאוריה היא הסיפור הנגדי שמביא איתו המטפל, אותו הוא מעמיד כנגד סיפורו של המטופל. אם תפקידו של המטפל לחשוף את מנגנון השקר של המטופל, ובעקבותיו את סיפורו הסמוי, הרי שהתיאוריה מציעה סיפור חלופי נטול שקרים. במאה השנים שחלפו מאז תחילתה של הפסיכואנליזה נוצרו עשרות גישות טיפוליות, שכל אחת מהן מושתתת על תיאוריה משלה, ולעתים קרובות היא מנוגדת לתיאוריות אחרות. למרבה ההפתעה, לכל גישה יש חסידים משלה, ומטופליה מקבלים עליהם ברצון את מושגיה. אבל המושגים וההנחות, העומדים בבסיסן של התיאוריות הטיפוליות, הם בהכרח שקרים מוסכמים, או בניסוח מעודן יותר: אמונות. אפילו המונח המשותף לכל הגישות הטיפוליות, הנפש, הוא מושג ערטילאי, והוא מעורר שאלות שמעצם טיבן אין להן תשובה. זוהי, כמובן, הבעיה הפסיכופיסית שדורות של פילוסופים ניסו לרדת לחקרה ללא הצלחה. חלק מן המושגים המשמשים כשקרים מוסכמים, בעיקר מושגי היסוד של הפסיכואנליזה, הפכו לחלק בלתי?-נפרד של הלשון המדוברת בעולם המערבי, עד שיש כאלו הבטוחים באמיתותם. בין המושגים האלו נמצאים ה'לא?-מודע' )או התת?-מודע, בלשון העם(, ה'אגו', ה'הדחקה' ו'תסביך אדיפוס', שלמרות השימוש הנפוץ בהם מעולם לא הוכח קיומם. בתהליך הטיפולי משמשים המושגים התיאורטיים, השקרים המוסכמים, כשפה משותפת המשמשת כעוגן, בעת שחשיפת השקרים האחרים מערערת את תמונת עולמו של המטופל. בה בעת משמשים השקרים התיאורטיים מקום מפלט לפסיכותרפיסט, בעת שהוא מסיר את ההגנות החברתיות והתרבותיות ומניח לעצמו להיחסף אל תוך המערבולת הכאוטית של סיפורי מטופליו. השקרים של הפרקטיקה בתוך הסיטואציה הנתונה של מטפל?-מטופל?-וסיפור ניתן לפעול בדרכים שונות ומשונות, וכל מטפל מפתח את צורת עבודתו הייחודית, ומשלב בה עקרונות טכניים שלמד מאחרים. לעתים נראית הפרקטיקה הטיפולית כמערכת של כללים מובנים מאליהם, למרות שבדרך?-כלל גם שקרים אלו משמשים כשקרים מוסכמים המאפשרים את העבודה הטיפולית. כך, למשל, התפתחה שיטת הכורסה שעליה שוכב המטופל בטיפול הפסיכואנליטי, בשעה שהמטפל יושב מאחוריו. יש לכך הסברים תיאורטיים, הקשורים בנייטרליות של המטפל ובתהליך של אסוציאציות חופשיות. אבל מקורו של מנהג זה, כפי שסיפר פרויד באחד מכתביו, בכך שלא רצה שאנשים זרים יתבוננו בו במשך שמונה שעות רצופות בכל יום. כיום מקובל שמטפל ומטופל יושבים זה מול זה בזוית מסוימת, ובדרך?-כלל מוביל המטפל את המטופל אל הכסא המיועד לו. מעולם לא פגשתי מטופל שניסה להתיישב על הכסא השני, או על הרצפה, או להתהלך בחדר. המוסכמה של ישיבה, זה כנגד זה, הפכה למין שקר מוסכם של הפרקטיקה הטיפולית, למרות שאפשר להניח שטיפול תוך כדי טיול בגן יהיה יעיל הרבה יותר. קלישאות טיפוליות רבות, הנהוגות במהלך הפרקטיקה הטיפולית והפכו גם הן לשקרים מוסכמים, נוצרו על?-ידי הספרות והקולנוע. מטופלים רבים מגיעים כבר לפגישה הראשונה כשהם מוכנים לטיפול המתנהל על?-פי מה שראו בסרטים. הם יודעים שהטיפול יימשך חמישים דקות, פעם אחת בשבוע, ושעליהם לשבת מול המטפל ולספר לו את סיפורם. הם גם מצפים שהמטפל יאזין להם בשקט ויהנהן בראשו, מבלי לומר מלה. מה שעשוי היה להיראות מוזר בכל מפגש חברתי אחר, מתקבל כאן כמוסכמה. אבל מוסכמה זו היא שקר מוסכם. האם אין למטופלים זכות להיות שותפים בקביעת תנאי הטיפול? האם אסור להם להתמקח על המחיר, לבקש בקשות מיוחדות, לשנות את מקום הכיסא ואת מועדי הפגישות? גלגוליו של מנגנון השקר הדוגמאות שהצגתי כאן מתייחסות בעיקרן לגישה הפסיכואנליטית, שפותחה על?-ידי פרויד לפני מאה שנים, ולסטראוטיפים הרבים שצמחו בעקבות חדירתה לתרבות המערבית. אבל במאה השנים שחלפו מאז פותחו גישות טיפוליות רבות השונות זו מזו גם בתשתיתן התיאורטית וגם בפרקטיקה הטיפולית. אציג כאן כמה מהגישות החדשות, כדי לטעון שגם בהן משמש השקר כמגרש המשחקים של הפסיכואנליזה. הגישה הקומוניקטיבית הפסיכותרפיה הקומוניקטיבית, שהיא פיתוח מאוחר של הפסיכואנליזה מיסודו של רוברט לנגס, עוסקת גם היא במנגנון השקר כמוקד העבודה הטיפולית. אך שלא כמו הגישה הפסיכואנליטית, לא מדובר כאן בהטעיה עצמית אלא בשקרים המופנים לזולת. הגישה הקומוניקטיבית מניחה שבני?-האדם חרדים זה מפני זה, וכדי לשרוד במציאות עליהם להימנע מלגלות לזולת את כוונותיהם האמיתיות. אבל השקר הגלוי מתגלה בקלות, וכדי להימנע מלהיתפס בשקר התפתח מנגנון השקר הלא?-מודע, המאפשר לנו לשקר מבלי להיות מודעים לכך. המטפל הקומוניקטיבי אינו מנסה לחשוף את סיפוריו הסמויים של המטופל, אלא אך ורק את השקרים הנובעים באופן ישיר מן הקשר הטיפולי. את הסיפורים שמספר המטופל מפענח המטפל הקומוניקטיבי כמסרים סמויים המופנים אליו. אם, למשל, יספר לו המטופל על מקרים של מוות, ייחס זאת המטפל לסיום הצפוי של הטיפול. הגישה האקזיסטנציאלית גישה זו שוללת את ההנחות הפסיכואנליטיות בנוגע למבנה הנפש, ומתייחסת אל הטיפול הנפשי כמסע משותף ושוויוני לגילוי עצמו, בו משמש המטפל כמדריך או כשותף לדרך. זוהי גישה השוללת כל טכניקה טיפולית, ומתמקדת בהבנה פילוסופית של ערכיו של המטופל. עם זאת, אחד הנושאים המרכזיים המאפיינים את הטיפול האקזיסטנציאלי הוא שאלת האותנטיות, ולמעשה מכוון הטיפול לזיהוי המאפיינים הלא?-אותנטיים של המטופל, כדי לאפשר לו להמשיך ולשאוף לאותנטיות. המושג 'חוסר?-אותנטיות' אינו שונה באופן מהותי ממושג השקר, ולמעשה גם גישה זו, השונה כל?-כך במהותה מגישות אחרות, פועלת גם היא במגרש המשחקים של השקר. הגישה הקוגניטיבית גישה זו מבוססת על ההנחה שבני?-האדם נולדו עם יכולת לחשיבה רציונלית, כמו גם לחשיבה מוטעית ואי?-רציונלית. הבעיות הנפשיות נגרמות בשל תפישת מציאות מוטעית או הבנה עצמית שגויה. הטיפול הקוגניטיבי מכוון לרכישת הבנה פילוסופית ריאליסטית של החיים, ולרכישת אמצעים להתמודדות עם קשיים עתידיים. אחת ממטרותיו העיקריות של המטפל בגישה הקוגניטיבית היא לעמת את המטופל עם ערכי האמת השגויים שלו. גם כאן, כמו בגישות האחרות, מתמקד העיסוק הטיפולי בזיהוי השקרים ובניטרולם. השקר והמסגרת הטיפולית פתחתי בפרויד, ובתיאוריה שלו על מנגנון השקר האנושי הלא?-מודע. מאז ועד היום עוסק הטיפול הנפשי במנגנון זה, והשקר משמש כמגרש המשחקים של הפסיכותרפיה. האם אכן כך הוא הדבר? השקר מקבל את משמעותו רק ביחס לאמת כלשהי, שהוא מהווה לה תכלית. אילו באמת היה עניינה של הפסיכותרפיה בשקר, אפשר היה להניח שמנגד קיימת מערכת תיאורטית של אמיתות. אילו היה פרויד מוכיח את אמיתותה של התיאוריה הפסיכואנליטית, אכן כך היה הדבר. אבל לא קשה לראות שגם התיאוריות הפסיכותרפויטיות מבוססות על שקרים מוסכמים, ואם כך, הרי שהשקרים שבהן עוסקת הפסיכותרפיה אינם שקרים של ממש, אותם ניתן לעמת עם אמיתות המציאות, אלא שקרים יחסיים בלבד. אם כך, ראוי יהיה אולי לכנות אותם בשם פיקציות, ולומר שהסיפור הבדיוני הוא מגרש המשחקים של הפסיכותרפיה. אך אם אין לבטוח לחלוטין בתיאוריות הטיפוליות, והעבודה הטיפולית עוסקת בסיפורים בדיוניים, איך יוכל המטפל שלא לשקוע בכאוס של סיפורים בדויים ובדויים למחצה. איך יכוון את דרכו בין השקרים המוסכמים והשקרים למחצה? איך יוכל להפריד בין סיפוריו שלו לבין סיפורי המטופל? יתכן ואין לשאלה זו תשובה. איש אינו יודע מה באמת קורה בארבע האמות של הסיטואציה הטיפולית, וכאשר עבודתו של המטפל אינה מושתתת על תיאוריה חד?-משמעית, עליו ליצור מסגרת צורנית שתסמן את גבולות העבודה הטיפולית. זוהי המסגרת הטיפולית. המסגרת הטיפולית היא מנגנון קבוע ומוגדר הכולל את החוזה הטיפולי, את כללי?-היסוד של הטיפול ואת הסביבה הטיפולית. מנגנון זה משמש כנקודת מוצא, מעין אמת זמנית, המאפשרת התמודדות עם השקרים היחסיים שבהם עוסק הטיפול. המסגרת הטיפולית היא התנאי המוקדם ליצירת הקשר הטיפולי, ולתחילתו של כל טיפול. החוזה הטיפולי החוזה הטיפולי מגדיר את ההסכמה העקרונית בין המטפל לבין המטופל בקשר לתנאי הטיפול, והוא נחתם, בכתב או בעל?-פה, בתחילתו של הטיפול. החוזה הטיפולי מגדיר את הציפיות של המטפל ושל המטופל, את מועד הטיפול, את משך הטיפול, את תדירות הטיפול ואת התשלום. כללי?-היסוד של הפסיכותרפיה כללי?-היסוד מגדירים את גישתו הטיפולית של המטפל, ומשמשים מעין ספר חוקים המאפשר למטפל לבדוק את עבודתו בעצמו או בעזרת מדריך מוסמך. כללי?-היסוד מתארים את גבולות הטיפול ואת הסביבה הטיפולית, וכן את העקרונות התיאורטיים של הטיפול ויישומם בפרקטיקה המעשית. מטרתם של כללי היסוד ליצור מסגרת טיפולית שתשמש כמסגרת ביטחון, ותאפשר יצירת אמון בין המטפל והמטופל. הסביבה הטיפולית הסביבה הטיפולית היא המקום שבו מתקיים הטיפול באופן קבוע. אצל המקפידים זהו חדר נייטרלי שאינו מכיל את חפציו האישיים של המטפל, ואינו נמצא בביתו הפרטי. אצל אחרים זהו חדר עבודה המשמש גם כקליניקה. בדרך?-כלל מכילה הסביבה הטיפולית אלמנטים קבועים המאפשרים למטופל לחוש תחושת ביטחון ונוחות. סיכום המסגרת הטיפולית היא מערכת מלאכותית שנועדה ליצור תחושה של קביעות וביטחון, ולאפשר את העבודה הטיפולית הלא בטוחה, במגרש המשחקים של השקר.

כתבה מעניינת. דרור