ליאת

היי ליאתי, מה נשמע? אחרי עוד שבוע מבולבל, אני יותר טוב. שבוע שעבר כשכתבתי לך שאין לי כוח, כתבת לי: "אפשר לקחת את ה"די" בכל מיני צורות גם לצידה, לאוורר סוגיות שאינן נפיצות, ולהתבונן בטוב יחד." זה לא מצליח לי. היא לא נותנת. היא אומרת: "את בורחת". לא נורא. אני מקבלת את זה בחיבה :-). ועוד מילה, ההודעה של נועם (נועם, מה נשמע? ונמש, מה שלומו?) מאוד נגעה בי. היו לי כמה דמויות כאלה משמעותיות במהלך החיים. אני חושבת שהן קצת (אני מתלבטת בין "הצילו אותי" ל- "תרמו לי"... אני חושבת ש"הצילו" יהיה יותר מדויק, אז...) הצילו אותי. שבת שלווה שלווה. נורית

לא יכולתי שלא לכתוב לך מילה... תודה על ההתעניינות בשלומנו. נמש מתוק כתמיד, ישן כאן על הפוך לצידי... אפשר לראות שהוא חולם, הוא זז כאילו הוא רודף אחרי משהו, לפעמים גם מיילל מתוך שינה... אני... אני בתקופה קשה, די נטולת מילים להביע. צריכה יותר ויותר מהמטפלת, צמאה למגע המנחם והמרגיע. היא מאוד מעניקה, דואגת, ומחזיקה לא מעט בשבילי. אין טיפת מנוחה בטיפול כרגע, אני דווקא רוצה, אבל אי אפשר... גם כן מילה, תראי איך השתפכתי... בתקווה לעוד דמויות משמעותיות בחיינו (ומי ייתן ונהיה גם אנחנו משמעותיות כך לאחרים...) שבת שלום, נועם (ליאת - תודה תודה. באמת.)

נועם, אני שמחה שכתבת לי מילה, ועוד יותר שמחה שהשתפכת... שומעים שקשה לך. אני לא מומחית גדולה (או יותר נכון, מומחית קטנה מאוד) אז אין לי מילים חכמות לכתוב לך. זה יעזור אם אני אכתוב שאני מכירה את המקום הקשה ואת זה נטול המילים? כנראה שלא... כל כך כיף לשמוע שהמטפלת מעניקה, דואגת ומחזיקה בשבילך (האמת, זה מרגיע גם אותי). אני מקווה שאת מאפשרת את זה לעצמך... המקום הצמא... הוא נורא כואב... אני אצטט את ליאת ואכתוב: "אני סומכת עלייך שתדעי להילחם על ה'די'ים המתחייבים." :-) כשנורא נורא כואב *מותר* גם לנוח קצת. את יודעת, אני דווקא ניסיתי "להיגמל" מהדמויות המשמעותיות האלה. כנראה שזה לא ילך... ולהיות משמעותית לאחר זה חתיכת תיק. אני צריכה לחשוב על זה... ;-). ודבר אחרון, שקלתי גם לאמץ בעל חיים. אני חושבת שזה יכריח אותי להיות יותר רכה, פחות נוקשה ונלחמת. כרגע זה יהיה יותר מידי בשבילי. אז אני מקנאה בך על נמש... תמסרי למתוק דרישת שלום חמה חמה. ונשיקות לך. ליאתי, נו... את יודעת... נשיקות. נורית

נורית יקרה, אני קונה בשתי ידיים את ה"אני יותר טוב" שלך. מול ציפיות צנועות קורת הרוח הופכת אפשרית יותר, וזמינה. יופי. איכשהו, בגלל שבוע קצת עמוס רגשית, השיח שלנו לא הושלם. טוב שיש מי שלא נותן לך לברוח. אני סומכת עלייך שתדעי להילחם על ה'די'ים המתחייבים. גם אני, כמוך וכמו נועם (אין בעד מה...), יודעת להוקיר תודה על אנשים יפים שנקרו בדרכי. הקונץ הכי גדול זה לדעת לזהות אותם מבעוד מועד, להכיר בטוב שהם מציעים לנו, ולהתכופף להרים. שיהיה טוב לכולנו, ושקט ליאת