שאלות

שלום, יש לי כמה דברים שמפריעים לי בטיפול. -אנחנו פונים למישהו "זר", בכדי שהכל יהיה ניטרלי, ושהוא יוכל לבחון דברים בעין אחרת ושונה ממישהו קרוב. אבל פתאום האדם הזה הופך להיות הכי קרוב בעולם, יודע הכל על חיינו ועל מחשבותינו (לפעמים אפילו יותר), ומתחיל שם קשר מאוד מיוחד. אז בעצם העניין של זר, באיזשהוא שלב נמחק!! איך זה? -ההרגשה של תלות היא בעצם הרגשה של תקיעות. כי ברגע שאתה תלוי במישהו אתה מצד שני תקוע איתו ועם כל "הרע" שבו. אז למה בעצם התלות היא דבר הכרחי בטיפול? -הטיפול הוא דבר בלתי שוויוני, אני חושפת הכל, נהיית "ערומה" לגמרי, אין לי שום דבר שלי, מול אדם שאני לא יודעת עליו כלום, וגם לא יודעת מה הוא חושב עלי באמת!! שיהיה לכלונו יום חם!!

שלום שירה, העלית שאלות חשובות ומעניינות, ואני ממליצה לך (בנוסף לתשובתי) לערוך חיפוש בפורום ולקרוא דברים שכבר נכתבו על ניטרליות, תלות ואי הדדיות. בנוגע לזרות וקרבה: טיפול פסיכולוגי באמת מחדד מאוד את שני הקצוות האלה - מצד אחד נשמרים גבולות הקשר, ומצד שני בקשר טיפולי טוב יש מידה לא מבוטלת של התמסרות ואהבה. כמטפלת אני יכולה לומר לך שכל קוטב למעשה מאפשר את ההתקיימות של האחר (למשל, גבולות הקשר מאפשרים 'צניחה חופשית' לעומקים בלתי ידועים), ולכל אחד מהם תפקיד בלמידה שלנו את עצמנו. תלות היא נושא מרכזי בחיים של כולנו, למן הקשר הראשוני שלנו עם הורינו ועד יחסי האהבה שאנחנו מקיימים כבוגרים. לכן, זהו גם נושא מרכזי בטיפול שמנסה בכנות להבין את נפשו של המטופל. נסי לחשוב על התחושות שיש לך כלפי תלות בחייך, והאם תחושות אלה באות לידי ביטוי בטיפול שלך. טיפול הוא אכן קשר לא שיוויוני. הוא מוגדר ככזה מראשיתו ועד סופו. כאשר מטפל רוצה לדבר על עצמו הוא הולך לטיפול משלו, לא משתמש בטיפול של מטופליו עבור עצמו. עם זאת, אני לא חושבת שזה יהיה נכון לומר שאת אינך יודעת דבר על המטפלת שלך: היא נמצאת שם, על שלל מחשבותיה ותגובותיה (הגופניות והמילוליות), הסתכלי ותראי... בהצלחה, אורנה