המטפלת שלי

שלום לך, המטפלת שלי הזכירה לי פעמיים השבוע, כי היא עוברת תקופה קשה ושאני צריכה להבין אותה אם היא לא חוזרת אלי או מתשרת אלי. היא ביטלה השבוע כל הפגישות לשבועים. מה אני צריכה לעשות עם זה? למה היא הזכירה לי את זה? לא הצלחתי לשאול אותה מה קורה או מה הבעיה? לא היה לי האומץ?

אני חושבת שיפה מצידה שהיא ציינה זאת, כנראה שזה לא כדי לספר על חייה האישיים אלא כדי למנוע אצלך תחושה לא נוחה מהתנהגותה בתקופה זו. מטפלים רבים לא היו אומרים זאת, אני הייתי בתקופה כזו עם הפסיכולוגית בסך הכל הרי גם היא בן אדם, הרבה אי הבנות היו נמנעות אם מלכתחילה ולא לאחר מעשה היא הייתה מבהירה שיש לה תקופה קשה ולכן היא לא כל כך מואפסת או לא זמינה...

שלום מיה, אני עונה כאן לשתי שאלותייך. אני יכולה להבין שזה מטריד ומפחיד לשמוע שהמטפלת שלך עוברת משהו קשה משל עצמה, ואף זקוקה להבנתך ולהתחשבותך. אני חושבת שזה מעיד על האסכולה אליה היא משתייכת: אסכולה המכירה בכך שהמטפל נוכח בחדר כאדם, ואם הוא מוטרד ומודאג יותר מהרגיל בענייניו האישיים מוטב כבר לומר זאת, על-מנת לא לעורר במטופל השלכות מיותרות (כמו תחושת אשמה). כפי שניתן לראות, גם החשיפה העצמית שלה פתחה פתח לתהיות נוספות מצידך, וזה ברור ומובן ותצטרכו לעבוד על זה. בנוסף, אני רוצה להצביע על כך שזוהי תוספת עומס משמעותית לנושא שאת ממילא עסוקה בו: עד כמה אפשר לסמוך עליה שתכיל את כולך, כולל החלקים שאת חווה כפחות נגישים או שקשה יותר להעלותם ללא עידוד ותמיכה. מכיוון זה, השינוי בטיפול יכול להוות הזדמנות חשובה להעלות את החששות שלך לגבי יכולתה להילחם עלייך. בהצלחה, אורנה

תודה אורנה, אבל לא הבנתי מה הייתה כוונתיך "השינוי בטיפול יכול להוות הזדמנות...." על איזה שינוי את מדברת? אודה לך אם תבהירי יותר.

אם המטפל שלי היה מספר לי על עצמו זה היה הורס לי מאוד!!! אני כל הזמן בודקת כמה הוא יכול להכיל אותי(כמו עם כל הגברים האחרים בחיי) וכמה אני נסבלת שם בחדר הטיפול. כבר אמרתי לו בעבר שאני לא מעוניינת לדעת כמה הוא אנושי כי אז זה יהרוס לי, למרות הנטייה לחפור ונסות לגלות עליו דברים בין השורות שלו.