דרור

דרור, לא יכולתי שלא להתפלא ולכאוב על צירוף המקרים המחריד והאנושי של אלעד ולאחריה דפנה שכל אחד מהם כואב את מותו של בן זוגם, השאלה האם התמודדות עם מוות ממחלה של אהוב באופן המאפשר פרידה איטית "מקל" על האבל לעומת מיכלי אשתו של אלעד שנפטרה מתוך החלטה שלה של רגע, איך מתמודדים עם אותו כאב והאם באמת זה אותו כאב?

שלום לך, זו אינה שאלה פשוטה, ונראה לי שהתשובה נעוצה יותר במקרה הספציפי ובתחושות של האדם הכואב מול האדם שנפטר, והיכולת לעבד את המוות של אדם קרוב. כך שאין תשובה אחת ברורה לשאלה. דרור