מיכלי אישתי

שלום לא יודע אם זה המקום הנכון מקווה שכן. אשתי התאבדה לפני מאה עשרים ושבעה ימים היא הייתה מאושפזת לפני כן שלוש פעמים במוסד לחולי נפש בעקבות נטיות לאובדנות. אני לא יודע איך לחזור לחיים יש לנו שני ילדים קטנים (ארבע ושבע) לא יודע איך לגדל אותם בלעדיה, כל כך כועס עליה שלא מסוגל לבקר את הקבר שלה. כועס על עצמי שלא עזרתי לה מספיק, שביקשתי ממנה לעזוב טיפול פסיכולוגי עקב בעיות כלכליות למרות שהיא אמרה לי שזה מחזיק אותה והיא צריכה את זה. לא מסוגל להסתכל על ההורים שלה על הילדים שלנו לא מסוגל לראות את עצמי במראה. היא חסרה לי בכל פינה בבית בכל דבר שאני עושה או חושב. לאחרונה אני חשוב שאני משתגע אני מתחיל לחשוב על המוות כאפשרות לא רעה גם עבורי מה לעשות איך חיים אחרי דבר כזה? למה היא עזבה אותי?????

נעם כואב לשמוע כמה עצב וכעס ובלבול יש בך עכשיו, זה בטח תקופה כל כך קשה... אני לא יכולה לעזור הרבה אני מניחה, אבל בכל זאת רוצה לשלוח לך הרבה כוחות. לי עצמי היה ניסיון אובדני פעם אחת, ואני יכולה להגיד לך שהרבה אנשים מסביבי ניסו לחשוב מה הם יכלו לעשות כדי למנוע את זה? שהם לא עשו מספיק, שהם אשמים..ונעיניין הוא שלפחות בשבילי הייאוש הגיע מתוכי, מאיזה חור שחור שלאט לאט ניסחפתי אליו, והוא סחף איתו גם את כל הכוכבים האחרים שהאירו עליי וניסו לשמור, אותו חור שחור היו האנשים שבכלל לא חשבו עליי, ושכל כך רציתי שיחשבו. אלה שחושבים על האדם שנמצא במצוקה, ומרגישים אשמים, הם בדר"כ אלה שעשו כל מה שיכלו לעשות ולפעמים יותר... אני מקווה שתשאב נחמה משני ילדיכם, כי בטח יש בהם המון ממנה וגם ממך, והם בטח מאוד רוצים שתמשיך לחשוב עליהם, שלא יגדלו וישאלו מה עשינו לא בסדר, ואיפה היינו אשמים..אתה הרי יודע שהם לא אשמים בכלום.וגם לא אתה. אופיר

אלעד שלום, כאב לי לשמוע על התחושות שלך ועל מה שקרה לך. מוות של קרובים בעיקר בנסיבות כה טרגיות עלול להשאיר עם תחושות אשמה מחד וכעס מאידך על שעזבה אותך בטרם עת. השילוב הזה הוא שילוב שקשה מאוד לחיות איתו ואני יכול להבין את תחושותיך. אני לא חושב שאתה צריך להתמודד עם זה לבד. לדעתי עליך לפנות בהקדם לטיפול, להתמודד עם מגוון הרגשות הקיים בך בנוגע למה שקרה ולראות משם איך ממשיכים. דרור