פרידה

שלום... נפרדתי אתמול מחברי מזה 4 שנים . אי אפשר להגיד שזה הפתיע כי הקשר לא היה טוב. אני מנסה לעכל איך הייתי כזו מטומטמת שנשארתי בכזה מקום רע ואני לא מצליחה להבין... אני בקרוב בת 29 ממשפחה מסורתית . כשהתחלנו את הקשר היה ברור שזה הולך לכיוונים רציניים וזה מה שהחזיק אותי ברוב הזמן , שידעתי שלפחות הפעם בניגוד לקשרים סתמיים שהיו לי לפני , הפעם לוקחים אותי ברצינות . בינתיים כל חברותי אחרי שנה שנתיים של חברויות התחתנו והנה אני היום , מוצאת את עצמי המומה וחסרת אונים ואין לי מושג איך ארים את עצמי . אני עומדת בפני שינויים נוספים בקרוב , עזיבת עבודה ,תחילת לימודים , מעבר דירה (שכבר לא יהיה איתו כמתוכמן) ואני חוששת . קשה לי מאד עם הלבד הזה פתאום , מה עושים כדי להרים את עצמנו לדבר הבא , אני כבר לא ילדה בטח לא במגזר המסורתי אליו אני מכוונת . פשוט אני לא רואה את עצמי מתחילה לצאת עכשיו ,אין לי כח לכלום . אני אפילו לא יודעת מה אני שואלת, בכל מקרה תודה על כל תגובה

גלית שלום, נשמע לי שיציבות מאוד חשובה לך, ועכשיו את מרגישה שזה הדבר שהכי חסר לך, עם הפריד והשינוייים הנוספים. כך ניתןל ראות את המצב שלך כרגע כסוג של אבל, על אובדן תקוות ועל אובדן זמני של יציבות וידיעה לגבי ההמשך. לא נראה לי נכון שמייד תחשבי על לצאת. נסי לתת לזה זמן, תני לעצמך להתאושש, ככל האפשר ללא ביקורת עצמית נוקפת ולא הוגנת. ועם הזמן אני מאמין שהדברים ייראו אחרת. בכל מקרה אם את מרגישה שאת צריכה ליווי, לא רק חברתי אלא מקצועי את יכולה לפנות לטיפול. דרור