זיכרון..?

.. עיניים גדולות יפות וחומות, שרואות הכל.. וידיים שיודעות הכל, מכירות את התחושה והצמרמורות ?! (יכול להיות שנהנתי) והליטוף הככ עדין?? שהפך אותי אז למתה. ועובר הזמן, ונשארות העיניים יפות גדולות והחומות שרואות הכל, וגם כבר מבינות ..שמשהו רע קורה .. והידיים שנראה שהיו קטנות כבר קצת גדלו ..מאז.. ועדיין זוכרת את ההרגשה והתחושה של הליטוף העדין ? שהתחיל מלהיות עדין ..והפך למוות שהרג אותי . זוכרת את הצמרמורת ? (איך יתכן תחושה כזו?)..והנגיעה הצמודה , והכל מעורבב בכאב הבלתי פוסק שנכנס שוב ושוב לתוכי . ונשארת היום .. בתחושה ..אותה ילדה עם עיניים חומות גדולות ויפות ותחושה שלא עוזבת .. של ידיים שמכאיבות / מלטפות ? וזה ממשיך לתעתע בי הזכרון והתמונה של הנגיעה שחשבתי פעם שהייתה עדינה .. והיום.. היא זו שמחזירה אותי לרצות למות ... כמו אז מחדש.. מצטערת אורנה .. ככ כואב לי .. והטיפול לא מתקדם..יש שם איזשהו משבר שנראה שהיום אני פשוט מסיימת את הקשר הטיפולי. אולי אכתוב בהמשך ..המילים נבלעות לי ..ומעורבבות בכאב מחבקת אותך שרית

שלום שרית, אורנה תשוב לכאן בשבוע הבא. התיאור שלך מצמרר ומכאיב כל כך. אני רוצה להזכיר לך שגם טיפול מיטיב אינו חף מכשלים ומשברים, וחבל להשליך מנגד את כל ההישגים שהושגו במאמצים כבירים. זכרי שלא כל ליטוף עדין מסתיר מאחריו את הכוח הממית. הלוואי שתצליחי להבחין בכך במועד. מחזקת אותך ליאת