חיים ללא תוכן - אתה צעיר כול החיים לפניך.

כשהייתי בן 17 ואכלתי את אחת האכזבות בחיים... בא הרופא ואמר למה את עצוב כול החחים לפניך. כצבא החליט לא לגייס וכתוצאה מכלך נלקח הרשיון הנהיגה - בא הפקיד הקטן למה אתה עצצוב כול החיים לפניך. כשהייתי בגיך העשרים המקודמות והתחושה שלא מוצאים את מקומי בחיים ורודפים אחר אשליה מסוכנת.... בא השוטר , פקיד משרד ועוד אנשים מהסביבה - למה אתה עצוב - כול החיים לפניך... עברו עוד כמה שנים ועדין אותה תחושה ועכשיו השקיעה באה לפני שהשמש זרחה - אני כבר לא צעיר אבל עדין יש כאלה שאומרים - כול החיים לפניך. מצטער שלא חשתי שהחיים לפני אלה הרגשתי שאני לקראת הסוף. אבל לא היה אומץ וחוסר התועל בקיום ממשיך. איך מקבלים אומץ לעשות את המעשה הנדרש ולסיים הכול בכבוד כמו בסמראי יפני... זאת לא אדע מה שנאר זה לחיות חיים ללא תועלת לעצמי ולאחרים. ואולי יש לשקול המתת חסד של הבלתי תורמים לעצמם והסביבה המדינה והעם.

שלום בעל חיים בלתי ראויים לקיום, הודעה עצובה כתבת, מלאה עד גדותיה ביאוש. אני מבינה שהיו ויש לך סיבות טובות משל עצמך לחוש כך, וממילא רק אתה קובע כיצד אתה מרגיש, ולא אף פקיד משום משרד... אני יכולה רק לבטא את תקוותי הכנה שתמצא לעצמך משמעות בחייך, כפי שאתה חווה את עצמך עכשיו (לא רק בן 17 או 20). תודה לאל, המשמעות אינה שמורה רק לצעירים... ועוד מילה אחת - לא באמת חייבים לעשות הכל לבד. יש שם בחוץ אנשים שאפשר להיעזר בהם. שיהיה קל יותר, אורנה

אני חושב שאם נביט בחוקי הטבע שהחלש מת וחזק שורד. כך חיוב פועלות - ובני אדם למרות היומרה הם רק בעלי חיים קצת יותר חכמים. לכן כבר אין תקווה - וזה לא שלא נסיתי. פשוט יש לעזור לאנשים מהסוג שלי למות בכבוד.(מסודר בבית חולים ונטול כאב)