חשיפת יתר בטיפול

ערב טוב, יש לי שאלה. אני לפעמים צריכה להיות בקשר עם המטפלת שלי יותר מפעם אחת לאורך השבוע (שיחות טלפונית), ול]עמים אני מתנתקת ממנה לגמרי, כלומר אני מפסיקה להתקשר, פחות מדברת בשיחה, פשוט מחפשת את השקט הפנימי שלי. וזה משגע אותה, היא לא מבינה למה אני מנסה להתנתק ממנה, והיא מסבירה את זה בקושי שלי להתקרב, וכשאני מרגישה שהיא קרובה מאוד, אני מתרחקת. אבל לי אין הסבר, פשוט לפעמים אני מרגישה שכל הטיפול עושה לי "רעש" בראש, ובחיים, אז מחפשת את הפינה השקטה שאני רגילה לה לבד, ובלי אף אחד מה הבעיה בזה? למה אני צריכה להחשף לגמרי, להוריד הכל, עד העצמות!!!

שלום שני, את מתארת תנועת מטוטלת בין התקרבות ונזקקות, לבין התרחקות וזהירות, אותן את חווה מול המטפלת שלך, ואולי גם מול אנשים נוספים. המשאלה לקשר קרוב ו'מחבק' וההזדקקות לאחר, מעוררות אצל אנשים מסוימים חרדה עזה בהיותן מסכנות אותם בנטישה או אובדן. חרדה כזו מתעוררת ביתר שאת אצל מי שכבר חוו בעברם נטישה או אובדן. נדמה לי שמטרת הטיפול אינה בהכרח להיחשף "עד העצמות", אלא דווקא ללמוד להתקיים בתוך קשר קרוב ומשמעותי מתוך מרחק 'נכון'. זוהי למידה איטית וממושכת, וכדאי להצטייד בסבלנות והתמדה. בהצלחה ליאת