לטלי פרידמן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קשה לי לאכול קשה לי להקיא קשה לי לא לרצות להקיא קשה לי לא לרצות להמשיך לאבד משקל , אף על פי שאני יודעת בוודאות שאני כבר במצב מסוכן. היה קשה לי עם דברי הדיאטנית שכל רגע אני עלולה להבהל, לחטוף דום לב ולמות. קשה ועם זאת כ"כ מושך... האופוריה הזו,ההלקאה העצמית,הכאב,העייפות,השכחה,הצלילה לתוך עולם שבו אני חזקה,שבו אני קשוחה,שבו אני "שלמה" בכאילו. ההתעוררות אל עולם אחר,מפחיד , אמיתי,מרגיש ,העולם בו אני באמת קיימת... לראשונה אני מתעוררת ומתקשה לחזור "לישון" האופוריה כבר לא אותה אופוריה... פחד תהומי מלהשאר "חולה" פחד תהומי מלהבריא מלדעת מה יש שם בכלל... אני לא יכולה לפסול את החיים שמעולם לא חייתי, אותו עולם שכולם טוענים שיש לי "מה לתרום לו", אני רוצה לצאת מזה! הצעת את ידך לסתיו.הצעת אותה גם לי ,לפני 9 חודשים ארוכים , ואילו אני סרבתי לקחתה.אני מבינה כרגע עד כמה היית שם בשבילי,כמה היית מוכנה לעזור לי ואילו אני נסגרתי בפנייך. עכשיו אני למטה,ממש למטה.במקום בו החיים הם פאזל של טריליארד חלקים קטנים,מקרוסקופיים,מבולבלים.נמאס לי להסתתר מאחורי הפרעת אכילה ואני גם חושבת שאני כבר לא כ"כ מוצלחת בלעשות את זה. אם מתחת לעומק הדברים הגלויים והכואבים גם ככה מסתתרים עוד דברים,כדברייך,אזי אני באמת כמו שתמיד כיניתי "בור ללא תחתית". תנחי אותי כיצד לצאת,תשפטי בחומרה אך בעדינות,תבקרי ולא בסרקסטיות.ובבקשה אל תאמרי לי שאינך מסוגלת לעשות את זה כי אז באמת ארגיש שננטשתי ושהציפיות ממני להסתדר בכוחות עצמי גבוהות מיכולתי האמיתית. טלי- אני חסרת כוחות,מבולבלת,אבודה,צריכה עזרה,טיפול ,טיפול,טיפול את רואה-הפנמתי:-) ובבקשה,אם זה לא יותר מדי קשה לך-אל תעזבי אותי. ויתרתי על שכבת ההגנה שלי , פתחתי המון דברים,המון רגשות,המון קשיים. אל תוותרי לי , בתוכי אני יודעת שאת לא תוותרי לי:-) אני יודעת שעוד אסבול המון דכאונות,וחרדות,ושוב ארצה לא לצאת מהמחלה ולחיות בתוכה ולהשתמש בה, אבל אני רוצה החוצה החוצה החוצה החוצה החוצה החוצה החוצה שלך,ANGEL
את רוצה, וגם תצאי. את פשוט מקסימה.
תודה לך סתיו:)
אנג'ל יקרה, הצלחת לרגש אותי. על אף שאני בטוחה שיהיו רגעים בהם תצטערי על מילותיך אלו, ולא תביני איך כתבת אותן, אבל זהו רגע אוטנטי שאל לנו להתעלם ממנו. הגעת לתחתית, את נמצאת בתוך חור, בתוך בור שחור ואפל, ומבקשת עזרה. לא שאני שמחה שאת שם, אבל אני שמחה שזה הביא אותך למסקנה הנוכחית. טיפול. נכון, זוהי מילת המפתח. לא, אני לא נוטשת. אני אנסה לעזור לך למצוא את הטיפול הנכון והמתאים, אבל יש לכך מחיר גם מצידך. בין אם מחיר פיזי (כלכלי) ובין אם מחיר נפשי. ואת יודעת את זה. אני אשאיר לך הודעה באי.סי.קיו לגבי יום א'. שכחתי שזה חג. אני מאחלת לך שהחג יעבור כמה שיותר בקלות, למרות שזה יהיה מורכב... חג שמח, טלי פרידמן