שאלות מתוך חדר הטיפול

שלום, אשמח אם תוכלי לי להבהיר לי כמה דברים מתוך הטיפול שלי. 1) אני בחורה שיודעת להקשיב אבל לא לדבר, ולמרות שאני שנה וחצי בטיפול אני עדיין שקטה. המטפלת שלי כל הזמן מעירה שהטיפול יהיה ארוך ואיטי, ואני מנסה להסביר לה שאני צריכה את הדחיפה שלה קדימה ושלא רוצה שזה יהיה איטי, אבל זה לא נע (בגללי וגם בגללה - כי היא לא מעיזה. אני חושבת שבכל קשר צריך שיהיה מישהו שיעיז יותר מהשני, שיהיה המוביל - נכון). איך אפשר לעזור לה שתעזור לי?!!!! 2) איך לומדים להביע רגשות במילים? איך מסבירים את מה שקורה בפנים כלפי חוץ? האם יש לאנשים את זה ולאחרים פשוט אין, או שזה ממש דבר שניתן ללמוד? 3) לא נוח לי להביע בפניה את הצורך שלי בה ובתמיכתה, דבר המציג אותי כקרה ושלא איכפת לי מהטיפול. היא תמיד מעירה לי שאני כן מתמידה להגיע, אבל לא עושה הרבה בנדון שם. 4) כל הנושא הטיפול והגישה בכל שבוע, גוזלת ממני המון מאמץ רגשי, וזה פוגע בתפקודי לאורך השבוע בעבודה ובלימודים, דבר שלא היה לפני הטיפול. תודה לך

שלום מעיין, על הקושי להיפתח ולדבר בטיפול אני מרגישה שעניתי אין ספור פעמים, ולכן, אני מציעה לך לעשות חיפוש קצר בפורום, תחת מילות המפתח "אמון בקשר" "התמסרות" "שתיקה בטיפול" "התנגדות" "קרבה-מרחק", וכד'. אשר לשאלתך השניה - היכולת להביע רגשות במילים אינה מובנת מאליה. היא נרכשת במהלך ההתפתחות שלנו, עוד כילדים, בסיועו של המבוגר המתווך לנו את העולם. כפעוטות, עלינו ללמוד לזהות את הרגשות השונים ולהבחינם מאחרים. לאמא יש תפקיד חשוב בעניין זה. כשהילד בוכה מול חנות צעצועים סגורה היא יכולה לומר "אתה מתוסכל, מאוכזב ועצוב שהחנות סגורה. זה באמת קשה". או "אתה כועס עלי כי ביקשתי ממך לאסוף את המשחקים וללכת להתקלח. אני מבינה את הכעס שלך". הצרות מתחילות כאשר מסיבות כלשהן, המבוגר אינו יכול להכיל את הרגשות השליליים של הילד. כך, למשל, ילד קטן לומד שכשהוא כועס אמא נורא נעלבת או עצובה, או שהוא מזהה מראש שהיא בדיכאון או בחרדה ולא תוכל להכיל גם את רגשותיו השליליים. במצב כזה, הילד מתקשה לתת ביטוי אותנטי לרגשותיו, והוא עלול לגדול להיות מבוגר שלא מצליח לבטא רגשות. זהו, כמובן, הסבר פשטני קצת, אך מוסר את רוח הדברים. בטיפול, המטפל מעודד את המטופל לתת ביטוי ישיר וגלוי לרגשותיו, בהקשר של סביבה בטוחה ומקבלת. יש לקוות שתוך התנסות עקבית ומקבלת כזו, החשש מפני ביטויים רגשיים עוצמתיים יפחת, והמטופל יוכל להתנהל (גם ובעיקר בחוץ) באופן גמיש ומסתגל יותר. אני מעודדת אותך להתקדם, גם אם עקב בצד אגודל, לעבר ביטויים רגשיים גלויים יותר, כולל היכולת לדבר על ההזדקקות בקרבתה ועל הקושי שלך לפני הפגישות. אני יודעת שזה קשה יותר מכפי שזה נשמע, אך זה אפשרי. בהצלחה ליאת

יכול להיות שטיפול בדיבור אינו מתאים לך, ומה שאת צריכה זה טיפול באומנויות. טיפול מקצועי ונכון בתחום זה יעזור לך להפתח, ויקל עליך.