התלבטות

היי ליאת, בשבועות האחרונים אני חושבת על לחזור לטיפול שעזבתי לפני כ 8 חודשים. לא קרה משהו מיוחד,הדיכאון לא חזר, אבל יש משהו בפנים,בתוכי שמאוד רוצה ומאוד לא רוצה.... אני לא יודעת להסביר מהו. אולי זה סתם הרצון לשתף מישהו במחשבות,בתהיות,ברצונות,ובקונפיליקטים יומיומיים ?? קודמתי בעבודה,וקיבלתי תוספת קטנה של משכורת. לכאורה-עכשיו קצת יותר קל לממן את הטיפול. ובכל זאת משהו בי לא רוצה "לבזבז" את הכסף על הטיפול. חלמתי באיזה יום שאני יושבת מולה,ואנחנו דנות אם לחזור לטיפול,היא מציעה הנחה קטנה,ואני קובעת איתה פגישה לשבוע הבא אבל אני לא שלמה עם עצמי, ואז התעוררתי. להגיע אליה ולברר מולה? יצריך כמה פגישות כדי להבין. אני מתלבטת בתוכי. מרגישה שלמרות הרצון יהיה לי קשה לשתף אותה,יהיה לי קשה להיות שם. הייתי שם שנה וחצי-שנתיים, מרגיז אותי שלמרות זאת,אני עדיין מרגישה זקוקה לטיפול. נראה לי שטיפול זה כמו מגנט, אי אפשר להיפרד ממנו לגמרי ..... מה את אומרת ? אולי אנסה להמתין שזה יעבור ?

שלום טלי, מעניין כמה "אין חוקים" כשמדובר בטיפול. יש אנשים סובלים נורא, שזקוקים לטיפול כאוויר לנשימה, ובכל זאת עושים הכל כדי להימנע ממנו, בעוד אחרים, שמתפקדים היטב בחייהם, מרגישים דווקא אז שהיו רוצים יותר מרחב להתבוננות עצמית. לפעמים דווקא כשיוצאים מהדיכאון או החרדה האקוטיים, משתחררת אנרגיה פנויה שיכולה להיות מושקעת ב'עצמי', מתוך חופש ופתיחות שלא התאפשרו קודם לכן. טיפול - ברוב המכריע של המקרים - הוא עניין של בחירה חופשית. נסי לשמוח בכך שיש לך את החופש לבחור כרצונך. בהצלחה ליאת