שאלה

אני איבדתי הורי ונשארתי לבד, וזה מאוד קשה לי. הבעיה היא שאני מפגינה כוח ותפקוד בריא בכל תחומי החיים בפני כולם, אבל אני ממש פגועה, עצובה ואני לא יודעת מה לעשות בחיים או בכלל מה אני עושה בחיים. אני ממשיכה את ההצגה הזו כבר כמה שנים, אבל אני על סף התמוטטות, כי אני לא משיגה כלום ואף אחד לא יודע מזה. בפני המטפלת שלי אני מראה לה את הצד הכן כאוב ועצוב, אבל אני מרגישה שהיא לא מבינה עד כמה זה עמוק, או שאני גם אצלה מצליחה לשחק קצת מהמשחק הזה. מה דעתך בעניין

שלום לימור, הלבד שתיארת מעורר עצבות. חלקו לבד "הכרחי" או מציאותי, משום שהורייך אינם כאן, וחלקו לבד המתנהל בתוכך, צובע את החוץ, ואולי אינו גזירת הגורל. אני קוראת בין מילותייך את הכמיהה שהמטפלת שלך תראה ותעזור, וחושבת שזה באמת מקום טוב להתחיל בו - לבדוק בו את האפשרות שלך ליזום משהו פחות בודד, ליצור קשר אותנטי שמייצג אותך כפי שאת באמת... אני מאוד בעד ניסיון זהיר ואיטי, ומבטיחה לך שהוא יחלחל משם בעדינות אך בביטחה אל העולם שבחוץ. שלא תדעי עוד צער, אורנה