מושקעות רגשית של מטפלים

בפגישה האחרונה דיברתי על כך שיש לי פנטזיה, אולי מן מניפולציה שכזו, לשאול מטפלים אחרים מחוץ לטיפול (למשל בפורום) עד כמה חשובים להם המטופלים, וממש לבקש דוגמאות. איך זה באמת קורה. "אתם לא יודעים עד כמה המטופלים חשובים לנו וכמה גדולה המושקעות הרגשית" הם משפטים שראיתי כאן ולא פעם. אבל... לא תופסת אותם. לא ייפול משמיים, ובכל זאת, חשבתי לתור אחר דוגמאות. איך מתבטאת המושקעות הרגשית מצד המטפלים בתוך ומחוץ לשעות הטיפול? מבינה שחוזרת ושואלת האם חלק ממני קיים באחרים, או בפרט בטיפול, גם מעבר לזמן הנוכחות שלי (וגם בזמן הנוכחות שלי מצליחה לכעוס לפעמים שהריכוז מוסת ממני, כמו שפשוט קורה, כי ככה זה, אבל אני רוטנת, כי משהו חסר בכל זאת), ולמרות שאני שומעת איכשהו תשובות שכן, זה לא נטמע. זה לא. אף פעם לא. רציתי להזכיר גם, שהוסבר לי שמאד קל להתפתות לשבור גבולות איתי ובמצבי, וייתכן שמטפלים אחרים היו עושים מעשה, אבל אותו מעשה, שהיה יכול להיות נפלא עבור שני הצדדים באותו רגע, היה מקלקל לטיפול, והחשוב הוא לשמור על הטיפול. אז איך בכל זאת? לא מוצאת תשובה ובעצם היו אלה מחשבות ששלחתי... שתהיה שבת שלום

שלום רב, מטופלים הופכים יקרים מאד ללבם של המטפלים, ורגשות אלה, חזקים ככל שיהיו, מקבלים ביטויים במבט, במילה טובה, בחיוך, ובהתכווננות מיטבית (גם אם לא מושלמת) לצרכים של המטופל. המטפל חושב על המטופל שלו גם בהיעדרו, דואג לו, מושקע בו, רגשית, האם אהבה כזו נחשבת פחות? ליאת

אני אתן לך דוגמא חיה לכמה מטופלים חשובים למטפלים שלהם: לפני שלושה חודשים שברתי את הרגל, המטפל שלי הגיע אלי הבייתה בשעה הקבועה שלנו. התקשר לשאול לשלומי וליווה אותי עד שחזרתי לקליניקה. חמוד לא? מטפל שלא חושב על המטופלים שלו ודואג להם ומשקיע מחשבה ודאגה הוא לא מטפל כמובן שלכל מטפל יש רגישות מיוחדת למטופל מסויים גם אם לא יודו בזה תמיד יהיה את המטופל שיעסיק אותו יותר ויחשוב עליו יותר , קשרים גם אם טיפוליים כוללים רגשות כמו אהבה ודאגה ופחד וקרבה וגעגוע ועוד הרבה.

שלום לך, הפנטזיה שלך היא להבין כיצד בעצם מרגישים שלמטפל אכפת, באמת. איך מפנימים את ההרגשה הזו. לא קל להרגיש את זה כשקיים חוסר אמון פנימי שזה אפשרי בכלל. הדרך להרגיש את זה היא לא דרך מעשה כזה או אחר. אלא דווקא דרך העקביות, התחושה המתמשכת שמחלחלת בהדרגה שהמטפל זוכר דברים שדוברו, שהוא לא נבהל מהכעס ולא נרתע מהדרישות להוכיח את אהבתו. אני לא אומר שזה קל, אבל אני לא חושב שדוגמאות ספציפיות הן העניין, דרמטיות ככל שיהיו, אלא דווקא העקביות היא החשובה. דרור