לטלי

אני פה, יש תשובה ב 157.

סתיו יקרה, קראתי את תשובתך. אני שמחה שאני מצליחה לא להרגיז אותך, ושאת כן מסוגלת לחוש באהדה ובאמפטיה שלי כלפייך. זה די ברור שאת לא רוצה אף אחד על ידך, את מבחינתך לא זקוקה לעוד "שומרים" ולעוד אנשים שיבלבלו לך במוח לגבי מה טוב או לא טוב עבורך. בתחוה שלך את יודעת מה את רוצה, את יודעת שתשיגי אותו בכל מחיר, אפילו על חשבון הפגיעה העצמית שאת מודעת אליה. לכן אני גם לא משוכנעת עד הסוף שאת חושבת שהחברות רק מקנאות. ייתכן והסביבה שלך באמת דואגת לך, ויש לה את כל הסיבות הטובות לדאוג לך, את יודעת. מתי בדיוק התחלת את הדיאטה, ולמה? האם מההתחלה השתמשת בהקאות? ומדוע בחרת בדך של ההקאות? האם היתה לך תקופת "צום" לפני השימוש בהקאות? את לא חייבת לענות, אבל כן הייתי רוצה שתישארי איתנו פה, תשתפי, תחלקי עימנו את הסערה הפנימית, את הקושי, את הכאב. ונכון, אין לי אפשרות לאיים עליך בשום צורה שהיא, הרי הכל כאן אנונימי ומשולל עוגן ממשי-מציאותי. ואם זה מה שעוזר לך כרגע ביצירת הקשר פה, ועוזר לך לשתף במה שמתרחש איתך, אז נשתמש בזה. כל האמצעים כשרים, ואפילו שזה אינטרנט. אני פורשת כרגע, אבל את יכולה להמשיך לכתוב. אני אחזור לקראת ערב/לילה. המשך יום נעים, טלי פרידמן

טלי, אני אכן לא חושבת שאת מנסה במתכוון להרגיז אותי, אך אין ספק שלפעמים את מצליחה לעשות את זה גם אם את לא מתכוונת. קצת קשה לי להתמודד עם הכנות והישירות הזאת שלך, כל מטר השאלות, שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, ופתאום אני מוצאת את עצמי נסחפת לכנות הזאת, זה ממש מדבק. את ההקאות התחלתי כבר לפני כמה שנים, כי פחדתי להשמין. את הדיאטה התחלתי לפני חודשיים- שלוש, שזה התחיל מלא לאכול כלום ואז גם לא הייתי צריכה להקיא. ואח"כ, התחלתי כן לאכול, בקושי, ואז חזרו ההקאות. אני לא יודעת למה הקאות, כנראה שברגעי "משבר" שכן הייתי רעבה, והרשיתי לעצמי לאכול, הדרך היחידה לסיים עם זה בלי להרגיש רע, ואעלה במשקל, היתה להקיא. בדיאטה הזאת, יותר "צמתי" מאשר הקאתי. לפני הדיאטה, היה צורך יותר בהקאות, כי אכלתי יותר. .... הסתבכתי עם כל המשפטים האלו.... :). אני בסה"כ רוצה להיראות טוב, למה זה צריך להיות כ"כ מסובך?? בשבילי, המקום הזה, עוזר לי לשרוד. אמרת שאני צריכה עזרה, טלי, זאת העזרה שלי. רק שמישהו יצליח להבין אותי ויתן לי את הכח להמשיך. נתראה בערב, שלך, סתיו.