ייאוש

מה הטעם בלטחון שוב ושוב את אותה מצוקה? נמאס לי.כל כך נמאס להילחם על חיים,מה הטעם לחיים האלה אם אני קיימת פיזית אבל הנפש שלי מתה. סתם תופסת מקום. מיותרת מיותרת מיותרת. ומה הטעם לקום כל בוקר להילחם כדי לשרוד,כדי לחיות,כדי לתפקד רגיל. אני ניסיתי אבל בשלב הזה נמאס לנסות,נמאס לקום בוקר בוקר לנגב את הדמעות,לצאת כאילו כלום. שיגידו שאני חלשה שאני מוותרת ,אני מוותרת יש גבול כמה אפשר לסבול כמה אפשר לעבור.. מתמוטטת באלוהים נשבעת שמתמוטטת ואין אף אחד שרואה. או שלאף אחד לא אכפת , שלא יהיה אכפת . גם לי לא. אני לא מתכוונת להמשיך לחיות עם לב שבור ומנופץ . רע לי.ויש לזה סיבות עמוקות קשה לי להסביר למרות שהדברים לא מורכבים מידי, מצטערת אבל עם מילים חסרות תכלית אני לא אגיע לאף מקום. מצטערת,אני מוותרת .

חן שלום, אני שומע בדברים שלך את הסבל הרב ובעיקר את התחושה של אין טעם, הדברים לא הולכים להשתנות. זו תחושה כואבת למדי, ונראה שלמילים באמת אין קשר או השפעה עליהן. אבל למילים, ובמיוחד לטיפול, אין השפעה רק על ידי אמירות כאלו או אחרות אלא גם על ידי חוויה מתמשכת וקשר מיוחד שנוצר שהוא זה שמביא בסופו של דבר לשינוי. ברגעים קשים כמו אלו שאת נמצאת בהם לעיתים המטפלת היא שמחזיקה עבורך את התקווה והאמונה עד לאותו רגע שבו גם את תוכלי להרגיש אותן, והרגע הזה יגיע. לכן עושים את המאמץ לשרוד את השלב הזה. תחזיקי מעמד בינתיים, דרור

אבל אני מיואשת.נראה לך שאני אצליח להחזיק מעמד? נראה לך? אני לא... אין לי כוחות... לתפקד רגיל.. אבל בכל זאת מנסה... המשימה כרגע היא להחזיק את הראש מעל המים... למרות שלא מצליחה כל כך... היום היה טיפול ...פגישת חירום...היא רצתה שמחר אני גם אגיע..והשאירה לי 2 הודעות אמרה שהיא דואגת,מחכה לטלפון ממני... אתקשר אולי מחר.. אם אעבור את הלילה אם אחזיק מעמד..מצטערת ..קשה לי