שבת שלום לכולם ו...

שבוע טוב לדרור שיגיע ביום ראשון בכוחות מחודשים. נתראה ליאת

מחברים מאוד טובים התנתקתי, מידידות טובות, ואפילו מבן משפחה שהיה מאוד קרוב אלי. אני בן 26 עוד מעט, ומרגיש ריקנות עצומה. אני עובד בעבודה מכובדת מאוד, עם משכורת נאה +, אבל מה שמפריע לי זה הבדידות. אני חי עם המשפחה שלי, אבל אני צריך חברים טובים ואמיתיים, ואת זה אני לא מוצא. כל אלה שהתנתקתי מהם אלה אנשים שנפגעתי מהם מספר פעמים ופשוט הבלגתי עד שלא יכלתי יותר להבליג, וראיתי שכשהיו להם בנות הם שכחו מהחברים שלהם (משהו שאני לא עשיתי כשהיתה לי חברה) וזה הכי פגע בי. אני לא מצפה מהם ליותר מדי, אבל לכבוד מינימלי שגם אותו אני לא מקבל מהם. אני מאוד מתוסכל מהמצב. החיים שלי זה ממש לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור, להיות במחשב עד שאני הולך לישון. מדי פעם ביום שישי אני יוצא עם איזה חבר טוב שיש לי אבל שהוא גם כמוני, בלי חברים ובלי כלום. והוא גם ללא עבודה, ככה שהמצב שלו יותר גרוע משלי. לחזור לקשרים עם ה"חברים" שהתנתקתי מהם אני ממש לא רוצה, כי אלה אנשים שפגעו בי יותר מדי ודי, אני לא יכול להיות צבוע איתם ולהגיד להם שלום אפילו. אבל להתחבר עכשיו לחבר'ה חדשים זה משום מה קשה לי ואני לא מוצא איפה. (באינטרנט זה בעייתי מאוד). בעבודה כולם גדולים ממני ב- 5 שנים לפחות, ומסתכלים עלי בתור ילד (לא בגלל ההתנהגות, רק איך שהם שומעים את הגיל). השינה שלי איננה סדירה וכנ"ל לגבי האוכל. כמובן שאם היתה לי חברה זה היה מאוד עוזר למצב אבל הבעיה שגם חברה אין ואני לא מוצא, וגם אם יש מישהי, איךשהו על המזל שלי, ישר היא נתפסת או רואה אותי בתור ידיד או נמצאת הרבה מחוץ לבית ונמצאת רחוק ממני ככה שבעייתי להפגש איתה הרבה. אשמח לכמה רעיונות לשיפור המצב. כי אני באמת מרגיש ריקנות עצומה מאוד.