אופרטיביות

התקרבתי יותר מידי. סמסתי עייפות ולא באתי לפגישה. לקראת הפגישה הבאה בסוף השבוע מתמקמת לה הרגשת בטן שהכל פיקציה. הטקסט ל SMS הבא כבר מתנגן בתודעה. אופרטיבית: איך מניחים, איך מתרככים, איך מניחים? זקוקה לתוכנת הפעלה מהירה, מדוייקת,בהירה. יש?

שלום לך, מהדברים שלך נשמע לי שאת הגעת למצב בו הסמס הפך למרכזי והטיפול/פגישות הפכו לשוליות. נראה לי כי קיים כאן קושי לבטא את עצמך מול המטפל, וקיימת העדפה לעשות זאת בסמס, אבל זה אינו מקדם את הטיפול, פוגע בו וזו גם הסיבה לכך שהטיפול, ואולי לא רק הוא נראים כפיקציה. עצתי היא לנסות להביא יותר ויותר חלקים ממך, באמת ממך אל תוך הטיפול, על אף הקושי שבכך. דרור

מהלכת יקרה, אמרת "מהירה, מדויקת, בהירה"... זה נשמע כמעט תנועת סי?ף וירטואוזית מתכתית כלהב תער. אותו תער שהילוך על קצהו, כמה נורא, מייסר ואולי מאידך מחפש ריגוש. ודרך יש? כן, אעצבן ואומר את האמת, ואנחש שאת מכירה אותה מאד, את האמת שבא לבעוט בה ברגעים שכאלה. כנראה יש, אבל משהו קצת מחוספס יותר, מדדה, מכונס, צנוע. פחות הרואי. נוגע ללב כמה את רוצה שכבר יחול השינוי, וכמה נמאס מכל הניסיונות והבריחות החוזרות. - - - - - - "הביטי" אמרה פיורי "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים, מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". ("מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים" / חנה גרין) - - - - - - מהלכת, הצעה אופרטיבית קטנה משלי. ההצעה מנסה למצוא דרך שאולי לפעמים תוכל להקל עליך להצליח לגרור את עצמך, ברגעי הכבדות שאת מכירה כל כך, למקום שממשיך, מעצם קיומו, לטעון בעקשנות שיש תקווה ואפשר לפצח את המעגל: נסי לחשוב כאילו הבהלת לרופא מישהי שזקוקה מאד לעזרה, ברמת ההצלה, כמו, למשל, מעשה ההצלה שעשית בסופ"ש, רק שבמקרה שלך, המישהי הזאת היא חלק בך. המישהי הזאת שבתוכך, צריכה אותך, מאד, והיא, תהיה אסירת תודה על הניסיון, בסתר גם בגלוי, תהיינה התוצאות אשר תהיינה. ואת, כבמעשה של מצווה קטנה המוענקת לילדה אבודה, מפיחה בך רוח חיים. ועכשיו, משהנחת אותה שם במקום ההוא, תוכלי לנסות להירגע מתוך הידיעה ש"היא" במקום בטוח שישמור עליה, מפני ההרסנות. כמו שאת יודעת, אולי יהיה מבהיל מאד אם תרגישי קרוב (דווקא משום שזו לא פיקציה). מצד שני, אם שוב לא תתירי, אולי תכעסי נורא על הפספוס שכמעט. כך או כך, בשביל זה יש עוד פגישה ועוד פגישה... דם יזע ודמעות. ותקווה. לשמור על הטיפול. לשמור עליו מכל משמר.