זה לא מפתיע, רק מאכזב

(ההודעה די מבולבלת, סליחה מראש) כי השנה-שנתיים האחרונות היו כ"כ טובות, פשוט מצויינות, אבל כנראה דווקא בגלל העובדה הזו קיבלתי די בשוויון נפש בגידות של "חברות קרובות", "ידידים טובים" ואפילו "ידיד נפש" אחד. זה לא הגיוני לחיות על מי מנוחות כ"כ הרבה זמן... ואני קוראת לזה בגידות, למרות שלא מדובר בקשר זוגי, כי שבירת אמון, שקרים מגעילים, ושום טלפון אלו אכן סוגים של בגידה. ואני תוהה, מתי יהיה לי עוגן מסויים, של אנשים שאוכל לסמוך עליהם לאורך זמן ארוך יותר, אם בכלל. והאם חברויות שכאלו יכולות להגיע אי פעם לרובד עמוק יותר... (אגב, פעם לקחתי נורא קשה את העובדה שהמשפחה לא מספקת לי מקום שכזה, היום אני יותר משלימה עם העובדה הזו. כי אי אפשר לשנות אנשים). אגב, תמיד דיברתי עם המטפלת על ה"קצב שלי" לעומת ה"קצב" של כולם. ואני רואה אנשים סביבי במערכות יחסים זוגיות ארוכות טווח/נשואים, מצד אחד רוצה, מצד שני לא, מצד שלישי לא מוצאת, מצד רביעי כן מחפשת, מצד חמישי כבר לא רוצה לחפש, מצד שישי- זה לא מסתיים... me2 מחפשת מקום להטיל בו עוגן, אך קרקעית הים מתערבלת לה מתחת לפני השטח, למרות שאין סופה בחוץ... ומבולבלת. מאד מבולבלת.

סליחה. השתרבבה לכאן אכן תגובה מוזרה מאד. תודה למי שהפנתה את תשומת לבי לממדי האסון. בקרוב אענה בשנית ליאת

שלום ME2 (כתבתי לך קודם 'מגילה' שלמה, ובמקומה עלה איזה קובץ אחר מהמחשב שלי, כנראה בגלל לחיצה על מקש לא נכון... עמך הסליחה). זה באמת מאכזב לחוש בודדה, נטושה ונבגדת. מעבר לעלבון, זה עלול להוביל לסוג של הימנעות, הסתגרות, ואובדן אמון בכל הקשרים באשר הם. נדמה לי שזה מה שקרה לך. כמאמינה גדולה בכוחם של אנשים להיות מקור תמיכה ונחמה, ובכוחה של חברות אמת, הייתי מציעה לך לבחון בזהירות ובכנות את העמדה שגיבשת ביחס לאנשים. הרי לא כולם שקרנים מגעילים ובוגדים. זה פשוט לא יכול להיות. לדעתי, יש טעם לבדוק שמא התפתחו אצלך ציפיות לא ריאליות, השבות ומתנפצות מול המציאות, כאילו אומרות "הנה, אי אפשר, כרגיל, לסמוך על אף אחד". הפיתרון הוא, כנראה, לנסות לעבוד על עצמך, ולהגמיש את האמונות והעמדות שלך ביחס לאנשים, כך שיאפשרו לך יותר סלחנות וגמישות בהתנהלות החברתית והבינאישית. מה את אומרת? ליאת