כבר כמה ימים...

לפני שאכתוב, אציין שאני בת 23 ויש לי הפרעות- חרדה חברתית, OCD, דיכאון ודיסטימיה. אף פעם לא הרגתי כמו שאני מרגישה בימים האחרונים... אמת, תמיד הייתי עצובה... תמיד היה לי רע... אבל תמיד ידעתי לקום, וגם כשהיה הכי רע, זה לא היה רע כמו עכשיו. אני לא מתפקדת, אין לי כוח לקום מהמיטה, אין לי חשק לכלום. פתאום אני בוכה ללא סיבה, עצוב לי, אף פעם לא היה לי כל כך עצוב, זה לא עצב, זה יגון. זה כל כך עצוב עד שאני מתחלה לחשוב על למות, על כמה טוב יהיה להשתחרר מהעצמי הזה שהוא בעצם לא אני האמיתית. אני לא יודעת למה זה קרה, זה נפל עלי משום מקום, ועכשיו אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני יודעת, אתם תגידו לי ללכת לטיפול, אני מתחילה טיפול בקרוב. למרות שכבר הייתי בטיפול עד לפני כמעט שנה, והוא לא עשה לי טוב בכלל, להפך. לקחתי רסיטל שלא עזר לי. לפני חודש התחלתי לקחת אלטרול, אבל בגלל שהיו לי תופעות לוואי חריפות, הפסקתי. עצוב לי, בחיי שעצוב לי, והגשם הזה... הוא רק מחזק לי את הדמעות, ואני לא יודעת למה.

שלום אנוכי, את צודקת. פסיכולוגים נוטים להמליץ על טיפול, שכן זה כלי העבודה באמצעותו הם יכולים לנסות לעזור. את מתארת גל דכאוני שהגיע כמו משום מקום, בנוסף, את סובלת מהפרעת חרדה. זה נשמע קצת יותר מדי מכדי לשאת זאת בכוחות עצמך. אנא פני לפסיכולוג/ית קליני/ת או לפסיכיאטר, ספרי על ההתנסות התרופתית הקודמת שלך, ובקשי שיתאימו לך טיפול תרופתי אחר, שייתן מענה הן לחרדה והן לדיכאון. בהצלחה ליאת