האם אלו סימני דיכאון?

שלום, אני בת 35, כחצי שנה אחרי לידה שניה. כל החודש האחרון של ההריון וכך גם בחודש שאחרי הלידה היתי מצויה במשבר משפחתי, שבינתיים חלף. מאז הלידה אני מרגישה מאוד רע מבחינה נפשית. אני מרגישה מאוד עצבנית. כל דבר הכי קטן שאינו כשורה מוציא אותי מהאיזון . אני צועקת ומתפרצת , גם על הילדים וגם על הבן זוג. אני מרגישה מאוד עייפה, וכל היום אני מפנטזת על הרגע שבו אוכל להיכנס למיטה. יש לי ירידה משמעותית בתפקוד היום יומי גם בבית וגם בעבודה - אני מאוד לא מרוכזת, מתקשה להתמיד במשימות, מתקשה להתארגן , שוכחת דברים . לפעמים אני מוצאת את עצמו פשוט יושבת ובוהה. לפעתים קרובות אני מרגישה עצובה מאוד, עד כדי רצון לבכות או להתבודד. אני מרגישה חוסר שביעות רצון מעצמי וכעס מאוד גדול על צורת התפקוד שלי, למרות שבאופן כללי אני מתפקדת, הבית מתנהל כשורה, הילדים מטופלים , יש אוכל, יש בגדים נקיים לכולם , אבל הכל בא לי ממש בכוח , ואני כל בוקר נלחמת ברצון להישאר במיטה ולא לקום. אציין שמזה 6 שנים אני מאובחנת כחולת פיברומיאלגיה. מאופי המחלה יש לי תקופות של ירידה בתפקוד, אך הפעם מדובר בתקופה ארוכה מהרגיל והרבה יותר אקוטית. אני מאוד סובלת מכאבים בכל הגוף ותשישות רבה, מעבר לרגיל . האם אלו נראים כסימני דיכאון ? לאן כדאי לפנות לאיבחון - פסיכולוג, פסיכיאטר? האם מקובל במצב כזה לתת טיפול תרופתי ואם כן - איזה ולכמה זמן? האם יש איזשהי דרך להקל על סימטומים באמצעים אחרים, כמו רסקיו או רגיעון או משהו נוסף?

שלום טלי, התשישות והעומס עולים מדברייך ומגיעים אלי בבהירות רבה... נכון שחלק גדול מהדברים שכתבת יכולה כל אימא לשני קטנטנים לומר לפעמים, אבל משהו בעוצמת הכאב, ברוגזנות, בתשישות ובייאוש מצביע על האפשרות של דיכאון. בהחלט כדאי לפנות לפסיכולוגית קלינית או לפסיכיאטרית ולקבל הערכה מקצועית של מצבך הנוכחי. יתכן שיומלץ על טיפול תרופתי, יתכן שאפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי לבד. אם תרצי להיעזר גם בטיפולים אלטרנטיביים אני ממליצה לבדוק את האפשרות של דיקור סיני ולברוח מהבית מפעם לפעם לשיעור יוגה. חשבי על הדברים, וראי עצמך מוזמנת להתייעץ עמנו עוד. בתקווה להקלה, אורנה