3 שאלות

ליאת, אני לא מצליחה לחזור לעצמי אחרי מות ההורים. השינוי הוא טוטלי בכל תחומי החיים, ובעיקר החברתי והמשפחתי. האובדן השאיר אותי בודדה, אחרי שהבית היה תוסס, ומה שהוסיף על הבדידות הפיזית זו הבדידות החברתית שבחרתי לעצמי. עכשיו, בטיפול אני לא מצליחה לגעת בנושא עמוק מדי, אפילו אחרי שנה וחצי שאני שם וארבע שנים מהאובדן עצמו. אני לא יכולה לדבר איתה על דברים אינטימיים, משפחתיים. פשוט לא יכולה, כך חונכתי, ולא רואה את עצמי מדברת על משפחתי עם מישהו זר באופן ביקורתי. מה צריך לעשות עם: - הבדידות שבחרתי, שהורגת אותי, אבל קל לי איתה מצד שני מאשר העימות עם האחרים. - הפחד מהחשיפות הזאת בפניה, האישה הזרה שנכנסה לחיי ונהייתי לתלויה בה - והתלות בה, איך אפשר להתרחק קצת ממנה. תודה רבה לך וסופ"ש נעים

שלום כרמית, האובדנים הקשים שחווית בשנים האחרונות יכולים להסביר, בין השאר, את הקושי שלך להתמסר ל"אישה הזרה הזאת" שנכנסה אל תוך חייך. כעס וביקורת על הורים חיים מעוררים הרבה אשמה וחרדה, ואלה מתגברות שבעתיים אחרי מותם. הכעס על שנטשו אותך והשאירו אותך בודדה ועצובה, מקבל ביטוי גם מול המטפלת שלך, כאילו אמרת להם, באמצעותה: זהו, למדתי להסתדר בלעדיכם, אני לא צריכה אף אחד יותר אף פעם! אבל את צריכה מאד, כמו כולנו, וכנראה שייקח עוד קצת זמן עד שתוכלי להכיר בכך, ולהסתכן בקרבה מחדש. שולחת לך חמימות ותקווה, ליאת