לליאת

ליאת שלום,נראה לי ש'החיים פשוט לא הוגנים כלפיי',עד כמה שזה ישמע מוזר,ונראה כאילו הם מעמידים אותי כל הזמן במבחנים בלתי-פוסקים כדי למדוד את דרגת החוזק שלי ומתיי 'אשבר' ואתייאש מהכל. יש אנשים שאצלם הכל הולך בקלות,ואצלי אין דבר אחד בחיי שהולך בקלות,בשביל כל דבר אני צריכה לעבור 'מסלול מכשולים מפרך' ש'שואב 'ממני את כל כוחותיי. האם זו אני אשמה בהכל או החיים כיוונו אותי לקשיים אילו?

שלום משתנה, החיים יכולים להיות ריצת משוכות, מסע הרפתקני, גן שעשועים או מדבר שממה. איכשהו, אני מאמינה שהאופן בו אנו מגדירים אותם קשור מעגלית ומשפיע על דרך ההתמודדות שלנו. גם כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים, אנו עושים זאת בדר"כ באופן סלקטיבי. לו היית מתבוננת סביבך בדקדקנות, היית מגלה בוודאי שהקשיים והמצוקות אינם נחלתך הבלעדית. אישית, אני מאמינה שכולנו נקראים בזמן זה או אחר להתמוד עם אתגרים, והעמדה הקורבנית עלולה להחליש את יכולת ההישרדות שלנו. כאשר את מאמינה שהחיים אינם הוגנים כלפייך, את מייחסת את הצרות לאיזו ישות חיצונית או זדונית, ולא לוקחת אחריות. אני מציעה לך לוותר על העמדה הזו, ולנסות לגייס מעורבות, אחריות ונכונות למאמץ גם כשקשה. אנחנו כאן כדי לעודד ולהחזיק אצבעות בהצלחה ליאת

אומנם דברייך נכונים וידוע לי שאני מפתחת עמדה קורבנית,אך איך אפשר שלא לעשות זאת כשאף-אחד לא מבין אותי ו'כולם נגדי'? ואיני יכולה לפרט יותר מזה במסגרת זו,אך תאמיני לי שלא מבינים אותי. נכון שגם לאחרים לא קל בחיים,אך משום-מה הם כנראה מצליחים ליישם את מה שאמרת לי ושאני יודעת בתיאוריה ,אך לא מצליחה כמעט בכך- לשנות לגישה חיובית בחיים.