האם זה נכון?..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אורנה יקרה , הימים האלה ככ כואבים , קשים מציפים , שאני לא יודעת איך להתמודד עם כל הכאב הזה שעולה בי , אי אפשר אפילו להסביר דרך מילים ..עד כמה כואבבבבב לי , מה עושים ?... אורנה ..תהיי כאן בבקשה...צריכה אותך .. אתמול הייתי אצל פסיכאטר..מרגישה שהחיים שלי בתקופה האחרונה הפכו להיות סובבים סביב טיפול ..מטפל ..פסיכאטר ..עוד חוות דעת ..עוד לבדוק .. מה יהיה ?..עד מתי ?.. זה הפסיכאטר השלישי .. שאני מגיעה בשנה וחצי האחרונות .. ככ מפחדת מהם ..ככ מפחדת מנטילת כדורים אנטי חרדה ..?! שאני שואלת את עצמי ..האם ..עד כדי כך הפחד אוחז בי ..? משתלט עליי... האם כל זה ..בגלל הפסיכאטר הדפוק שנתקלתי בצבא .. האם המילים שלו אז .. "הסיפור לך מרגש אותי ... אחת כוסית כמוך יכולה רק להנות מדבר כזה .. אז אני ..אני .. מציע שתקחי כדורים ..!!!!!!!!! או שתראי לי איפה הוא נגע בך נעשה חוויה מתקנת .?! .או שאני ידאג שיאשפזו אותך ..!!!! " האם עד כדי כך הוא תפס מקום בראש שלי ..?.. והפחד מאיבוד שליטה כמו שהוא ניסה לגרום לי ..עדין תופס אצלי ככ חזק?.... דווקא הפסיכאטר הזה שנגשתי אלייו ..אתמול ..(אחרי מלאן המלצות ..ברור לא?) הוא פסיכאטר ילדים !!!.. עדין , נחמד , אכפתי ...הוא ככ רצה לתת לי הרגשה טובה , לא מאיימת , אפילו הסכים לתת לי כדורים בחינם ..(סימבלתה שהעלות שלהם מאוד יקרה בחודש)..רק אם אגיע אלייו למעקב פעם בשבועיים ..כדי שהוא יראה איך אני מתמודדת ..בנוסף הוא עשה לי מחיר לפגישה ככ נמוך.. שלא הייתי מאמינה שפסיכאטר כזה מוכר ..ייקח ממני מחיר סמלי רק בכדי לעזור .. הוא גם אמר לי שתדעי שאני לא עושה הנחות לאף אחד ..אבל אני באמת מרגיש את המצוקה שלך , ואני יודע שאני יכול לעזור לך , אני יודע שאת תוכלי לצאת מזה , ותחזרי להיות חזקה יותר ..מוזר..לא? אורנה , משום מה מרגישה שרק אליהם קל לי יותר להתחבר .. גם הפסיכולוג שלי הוא פסיכולוג ילדים ..מוזר לא?.. תקועה עדיין בגיל 18 ...מרגישה ילדה ...(כנראה גם מהחוויה שגיליתי שעברתי בבית) נתקעתי שם בילדות .. אוףףף איתי . מנסה לכתוב לעצמי , אולי הכאב ירגע ..אבל לא !!! ממש לא !!! הכל שורףףף מבפנים ... אני בטח משתגעת ..נכון?! אני מנסה לחשוב על כל האונס האכזרי שעברתי ורושמת לעצמי... מדברת עם עצמי ..עם הילדה הקטנה שבי .. מנסה להבין עד כמה אני אשמה ... מנסה להזכר ולחשוב : עד כמה ילדה בת 19 הייתה צריכה להבין שבאותו רגע החיים שלה בסכנה ??!!!!!! איך היא מסבירה כשלא מבינים שלא נעים לה המגע??? למה היא כבר שותקת במקום לצעוק?? למה היא משתתקת בגוף שצריך להדוף??? למה??? אולי כי היא לא מבינה ... מה קורה איתה אולי כי היא מתעלמת מהכאב הנורא ??? אולי היא בכלל מפחדת למות??? או שהיא סתם אחת כזו "שנותנת " .... אז גם אם היא לא רצתה , אולי זה לא היה מספיק נראה ... כשהיא כבר לא נלחמה ... אולי באיזשהו שלב הוא חשב .. "כנראה היא ילדה שקטה.".. ואפשר כי היא בשקט... היא "נותנת "... אולי ... אבל איך ....???????????????????????? איך זה יכול להיות .??????.. אמרתי , צעקתי , שרטתי , ירקתי , נלחמתי ....התעלפתי אני בטוחה , .... אני לא מדמיינת !!!!!!! אורנה - את מאמינה לי ??? מה שבטוח זה שהילדה הזו שם שהייתי , סבלה ובטח לא נהנתה... "דפוקה שכמוך " ... זה מה שאני יכולה לומר לעצמי .. כי אפילו לענות לתשובות אני כבר לא יכולה ... אני כבר לא מצליחה לדעת מי אשם ... אולי זה רק אני , רק אני אשמה ... אולי ככה יהיה לי קל לקבל את הכל ...ולא להתמוטט צריכה להמשיך לסבול בשקט ... המחשבות האלה - שיעזבו אותי במנוחה ... מוכנה להיות אשמה , רק שיעזבו אותי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אורנה ?...
כמה מרגיז, מקומם, מכעיס , בלתי נתפס. ואחרי כל זה את עוד מוכנה לקחת את כל האשמה והאחריות על עצמך....לא רק שזה לא הוגן זה פשוט לא שווה לקחת את הפגיעה הזו ולשים מעליה עוד אחת. כ"כ מבינה אותך ...כאילו שתחושת הקורבנות תעזור לך במשהו, תעניק לך את החמלה והאהדה שלא קיבלת. זה עוד מאותו הדבר...כמה קשה לשבור את המעגל הזה. אבל דווקא בגללו צריך לשים לזה סטופ. no no no big no -say no more התחושה הזו שחוסר ניראות כ"כ מכאיבה...הגיעה הזמן שיראו אותך במלוא הדרך. בהצלחה
תודה על הרצון לעזור .. תודה על ההבנה והאכפתיות .. תודה על מה שכתבת .. מכל הלב, שרית
אוי ש'... תחושת הספק העצמי, הבחינה העצמית הבלתי פוסקת - כל-כך לא הוגן שהיא ממלאת את הנפגעת ולא את התוקף. אני באמת חושבת שיעזור לדבר על הדברים (בנוסף למטפל, בנוסף לפסיכיאטר) גם בקבוצה של נפגעות לשעבר. אין לך מושג עד כמה את לא לבד עם מחשבות כאלה. ולגבי הפסיכיאטר הצבאי - אני לא יודעת מה לומר. לא יודעת אם יש בך כוחות או רצון להתלונן, גם ממרחק השנים. הוא התנהג באופן כל-כך רחוק משבועת הרופא לה הוא מחוייב. מקווה איתך להקלה, אורנה
אמן .. ותהייה הקלה , תודה שאת כאן , מלווה אותי .. שרית
ש' יקרה, אני עוקבת אחר ההודעות הכאובות שלך שצורחות את כאב הפגיעה...פגיעה נוראית ואיומה.את לא אשמה,ולא,זה לא בסדר שאת מאשימה את עצמך.נסי לשחרר את הרגשת האשמה . את לא עשית שום דבר רע . מי שצריך להרגיש אשם זה המניאק ההוא.. מקווה שעצם הכתיבה והשיתוף מצליחים להקל במעט על הכאב. עוד כתובת שבה ישמחו לעזור לך,ללוות אותך,לשמוע את שעל ליבך: טל' 1202 מרכז תמיכה לנפגעות תקיפה מינית. כל כך מגיע לך שיהיה כבר טוב ושהכאב סוף כל סוף ילך ממך. מחזקת ומחבקת אותך, חן
תודה על מה שכתבת .. אני יודעת עד כמה גם את עוברת תקופה קשה . .גם אני קוראת את הודעותייך , ולא מוצאת מילים אפילו לחזק ..מצטערת.. תודה שאת כאן מחבקת ומעודדת.. מחבקת בחזרה, ומקווה שאצלך הוקל מעט.. שרית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
