לאורנה

מאז שעברתי התפרקות/ גלישה פסיכוטית- איבדתי את המרכז שלי, כאילו זהותי נעלמה, הצבע והציביון שאיפיינו אותי אינם. אני כמו קוביה הונגרית שעירבבו את כל צבעיה ואין צד אחד בצבע אחיד. איבדתי את גבולות האני שלי. ולכן, אני מתקשה לתפקד במלוא החינויות. האם זה נקרא דיסוציאציה? או הפרעה אסוציאטיבית? או שאני ממשיכה לבלבל ולהתבלבל בהצפה של קריאת מושגים? בכלל נראה לי שיש לי הפרעת אישיות גבולית. אחרי שהתפרקתי לרסיסים אז יכולתי לראות ממה אני עשויה. האם טיפול יכול להחזיר לי את הקוביה ההונגרית ע"פ הסדר הפנימי הנכון? תודה

שלום שיר, התיאור שכתבת - על איבוד המרכז, הצבע, הציביון היחודי, החיוניות, הגבולות בין פנים וחוץ - נוגע בפשטות ישירה במשהו נורא שקורה לנו אחרי משבר רגשי. משהו נשבר, ומשהו צריך לקום לתחייה, והוא לא חוזר להיות אותו הדבר. אבל אותו הדבר, שיר, זו לא תמיד האופציה הרצויה... אפשר גם טוב יותר - מחובר נכון יותר, מדוייק ביתר עדינות. עזבי אבחנות, במקומן תאחזי בדברים חשובים יותר - גם מפגש חם ומיטיב עם מטפל/ת שילוו אותך בדרך. מחזיקה אצבעות, אורנה

את תמיד מזכירה שלחזור למה שהיה היא לא תמיד האופציה הטובה ביותר (אחרת איך קרה הפירוק בכלל, נכון?!). אני לא מסכימה אתך במקרה שלי. יש תמיד יוצא דופן ומה שהיה היה טוב בצורה כנה ואמיתית שנלקח בגלל שהיה בסביבה הלא מתאימה. לפעמים המציאות עולה על כל דימיון ומי שנחשב לחזק ביותר או בעצם לגמיש יכול גם הוא לטעות בדרכו בצורה קשה. ולא בהכרח המחשבה שאם לאדם קרה משבר נפשי אזי בהכרח היה משהו מלכתחילה שלא היה תקין. היה חשוב לי להבהיר את הנקודה הזאת גם אם לא ממש אמרתי משהו קונקרטי. וזה לא עוד געגוע נוסטלגי אידאלי במבט אל העבר.