הגורם

הגורם שמביא אותי בד"כ להתקפי זעם כאלה,קורים לי כשאני מרגישה שאין עם מי לדבר,שמזלזלים בי,שאני מגיעה לנקודה של חוסר אונים,ספציפית במקרה הזה,שהעפתי את הטבעת והשרשרת מהחלון,זה היה כי בכיתי מולו,אמרתי לו שקשה לי עם העובדה שאנחנו לא נפגשים הרבה,והוא לא יכל להתפאק,וצחק לי בפנים.. כאילו החוסר אונים,והבכי שלי היה "דרמטי" מידי והצחיק אותו.. ברגע שהוא צחק פשוט הרגשתי שפה אני חייבת לפגוע בו בחזרה.. ומכיוון שלא מצאתי את המילים שיפגעו בו כי הרגשתי שגם ככה הוא יזלזל,הוצאתי את זה בצורה הפיזית.. פה היתה סיבה כנראה להתקפה הזאת.. אבל יש מקרים שהכל פשוט יכול להיות כל כך טוב.. (שניה לפני שאני הורסת) ואז אני בוחרת להכנס לחור השחור ולהרוס.. ו99% מזה אני בטוחה,זה מכוון,כי אני יודעת דקה לפני שאני הורסת שאני אתחרט על זה,אבל אני מתעלמת מהחרטה ועושה מה שאני מרגישה... יש לי הרגשה לפעמים שהאוייב הכי גדול שלי,הוא אני עצמי בלבד.. ומי שהכי שונא אותי לפעמים,זאת אני.. לתגובתך על התחלת טיפול פסיכולוגי,אני פניתי למרכז לבריאות הנפש,שם יש טיפול בחינם.. (אין לי אמצעים לשלם לפסיכולוג פרטי) ואני עדיין לא בת 18 (17 וחצי) אז רצו שאני אבוא כמה פגישות עם הורים,אני לא מסוגלת להיפתח בצורה כזאת להורי,עם אבא אני לא מדברת בכלל,ועם אמא מדברת אבל אני מעדיפה פרטיות ואי אפשר.. אז כרגע אין לי אפשרות.. ללכת לטיפול פסיכולוגי מה אני יכולה לעשות בינתיים? איך אני יכולה לעצור את ההרס העצמי הזה? ואם לא לעצור,אז לפחות משהו שיקל,שיעזור... נמאס לי לנהל מאבקי כוח עם עצמי ,ועם החבר שלי,שכל כך אוהב אותי... החיים יכולים בהחלט להיות יפים יותר... תודה

גאיה שלום, החיים בהחלט יכולים להיות יפים יותר, אני מסכים איתך. את יכולה גם לנסות ולראות מדוע כל כך קשה לשלוט, האם זהו משהו הרוצה באותו רגע שהאדם האחר יראה אותך, יראה כמה כואב לך? האם סיבה אחרת גורמת לכך? ואז השאלה היא איך את לא מגיעה למצב בו את יכולה פחות להיפגע ויותר להרגיש מסוגלת להתמודד עם העולם ועם הרגשות שלך. כל הדברים שאני אומר מחזירים לטיפול. מה שאת מתארת הוא טיפול משפחתי. אין הכרח שתעברי טיפול כזה, ואני לא בטוח שזה מה שהציעו לך. בהחלט יייתכן שמה שהציעו זה מפגש אחד או שניים לבד או ביחד איתך עם ההורים בכדי לקבל עוד מידע. אבל אין בכך כדי לומר שאת צריכה לחשוף עצמך לגמרי מולם, והטיפול בהחלט יהיה אישי ללא מעורבות שלהם בתכנים. אל תוותרי כל כך מהר. בדקי שוב, אמרי מה מפריע לך ותראי מה קורה. דרור