נמאס לי

ערב טוב, קודם כל אני רוצה להודות לך על התשובות והעזרה שאת והאחרים נותנים לאנשים כאן. כיף לקרוא אותן, ללמוד מהם, ולהפיק מהם הרבה. רציתי לשאול אותך מה ניתן לעשות. אני באמצע הלימודים האקדמיים שלי (פעם שניה), וכבר נמאס לי, אני באמצע הטיפול וכבר נמאס לי, אני באמצע החיים (35) וכבר נמאס לי מהכל, כל דבר נהפך למשעמם, לא מוצאת כיף בשום דבר....הכל נהפך לסתם עוד יום שמסמנים אותו ביומן. כל מה שהופך בחיי למשהו קבוע הופך אחר כך למשעמם, אני כל הזמן בחיפוש אחרי משהו אחר... שאני לא יודעת מהו, ואני כבר עייפה. (שונראה לי גם המטפלת שלי התעייפה ממני). נמאס לי לי להגיד שנמאס לי.... איך מחזירים את החיים לחיים?

שלום יעל, יש לא מעט מטופלים הפונים לעזרה מבלי שיצליחו להגדיר מוקד קושי מוגדר וברור. זה לא עושה את המצוקה שלהם פחות כואבת או מטרידה. כמובן שלא אוכל לדעת ממרחק מה בדיוק קורה לך, אבל תלונות מהסוג שאת מעלה מעוררות ניחוח של מה שפסיכולוגים מכנים "אני כוזב". כשהכל כל כך משעמם וחסר משמעות, כדאי לבדוק האם את עושה באמת את מה שאת רוצה ואוהבת, או שמא את מכוונת - במודע או שלא במודע - לרצונות וצרכים של מישהו אחר. במצבים של התנכרות למשאלות האמיתיות שלנו, מופיעות לעיתים קרובות תלונות על תחושת עקרות, חוסר טעם ושעמום. הטיפול הוא הכתובת הנכונה לברר שאלות חשובות אלה. בהצלחה ליאת