(((אורנה)))...

בא לי לבכותתתתתתתת... וכלום לא יוצא ממני ... לראות אותו ..במחשבותיי .. ובתוך הלב .שלי ... זה כבר לרצות להרוג אותו ..!! להכאיב לו על כל הדמעות שבי.. לשנוא אותו .. בדמעות , בידיים , ברגליים .. עד שישאר כואב ופצוע כמו שעשה לי .. עד ש..יתבוסס בדמעותיי שכבר לא יזעקו ...כאב ! לצעוק , לבכות , להתפרק .. עד שלא אשאר יותר .. עד שלא אהייה .. ככ כואבת .. עייפה ומותשת מכל המצב הזה.. מרגיש כאילו אצלי הכל נעצר .. כאילו הכל צריך להעצר בכלל .. אז אולי שכל העולם הזה יכאב ביחד איתי .. אפילו לשבריר שנייה ..:-(((( ויבין עד כמה הכאב הזה אוכל אותי לאט לאט .. ולא מאפשר לי להתנקות מהזוועה הזו .!!!! לפעמיים אני חושבת שחבל שלא מתתי אז באותו הרגע .. ככה לא הייתי צריכה לסבול היום את ההבנה של מה שקרה .. לא הייתי צריכה לחיות ולשחזר את הכאב הנוראי הזה .. לקחת על עצמי את האשמה הנוראית הזו של .. למה ??... רגע אחר רגע.. דמעה אחר דמעה .. וכסבל - הרס עצמי מוכר .. שוב ..הקאה אחרי הקאה ... עד השנה וחצי האחרונות יכולתי לחיות , אמנם חיים שהיו בתוך רשת "מוות" בלתי נראית .. אבל הרגשתי חיים זורמים .. סביבי .. ברגע שפגשתי אותו שוב .... וכל התהליך הפסיכולגי הזהההההה, שמוציא ממני ככ הרבה , ועכשיו השאלות האלה ..על מה קרה לי בילדות מול אבא .. זכרונות שעולים לי מגיל 6 ועד עשר על פגיעה מינית .. אי אפשר לעכל את זה ... והכל מתערבב .. פתאום לזכור מידיי .. להרגיש .. זה להרגיש את המוות ממש בתוך החיים שלי ..עצמם .. וזו הרגשה נוראית!! החיוך שלי ..מצליח להמחק כל פעם מחדש בגללו.. הסיוטים שהוא מופיע .. איך שהוא חונק אותי .. משפיל ..צוחק ונהנה .. בועט .. מתנהג בכזו אכזריות .. ו..הדמעות כבר חונקות אותי .. מונעות ממני לנשום.. אורנההההה... איך אפשר לנשום שמרגישים שעומדים למות ? איך אפשר לנשום שככ כואב?? אני מרגישה כמו חיה .. חיה שנותרה כלואה .. שכל רצונה הוא בחופש ... ואני מקיאה ביומיים האחרונים.. חוזרת לשם יותר מידיי .. כואב לי מידיי .. כואב לי לנשום אותו עליי .. המגע הכואב הזה שלו לא יוצא ממני .. הריח ... נמאס לי לחיות בעליות וירידות כאלה בגללו .. לו יכולתי הייתי הורגת אותו הורגת עם דמעות ..עם כאב .. עם צעקות וצרחות הורגת בכל כוחי ..עם ישותי שנראה שמזכירה לי ברגעים האלה שככ כואב לי שאולי בכלל כבר מתתי ..ממזמן עוד אז איתו... מנסה לטפל בעצמי .. מנסה להבין ..לקבל..לכאוב .. מנסה לצמוח מחדש .. כן ..אני באמת מנסה .. חשבתי שהצלחתי .. לצערי אני פשוט טועה .. זה פתאום מכה שוב .. פתאום זה חוזר בעוצמות כאלה ..חודרות .. הודף אותי אחורה המון .... והטיפול רק מחר ... ואני .. אני כבר לא יודעת במה להאחז .. לא יודעת.. אז... מה עושים עכשיו.. מה עוד נותר לעשות ?? מלבד להריים ידיים ולוותר?? מצטערת..

שלום ש, אני חושבת שאת יודעת שיש משהו בכתיבה שלך, הכל-כך נואשת וכל-כך זועקת, שהוא ההיפך מהרמת ידיים וויתור על החיים. אני מבינה את היאוש שאת חשה כשאת מבינה שכרגע החיים שלך סובבים במעגלים סביב הפגיעה, נוגעים בה, מתרחקים לרגע ושוב חוזרים. אני חושבת שלא תמיד הדברים יהיו כה חשופים ומדממים. תנסי להאמין גם בזה? בתקווה להקלה, אורנה

תודה שאת כאן.. תודה ..על זה . שיש לי כאן מקום .. שנותן, לי .. להרגיש מעט יותר בטוחה ..מוגנת ... גם אחרי שיוצא ממני כזה כאב . מחבקת אותך גם אם מרחוק .. שרית

שרית בובה,את מוצאת את המקום לתת לכאב להתבטא.לתת לפחדים ולקשיים לצאת החוצה.את מודעת..ועם הכל את ממשיכה..למרות שנורא קשה לך יש בך כוחות..אולי את לא רואה את כרגע..אבל הם קיימים איפה שהוא עמוק בתוכך.תחזיקי מעמד. חן