הטיפול ואחרי הטיפול ?? !!!!!

שלום, אשמח אם תעזרי לי. הכי קשה אצלי בטיפול זה הרגע שבו אני יוצאת מהחדר ומוצאת את עצמי מוצפת בכל התכנים הקשים שהיו שם, בכל מה שנאמר או לא היה צריך להיאמר, או שהיה כן צריך להיאמר. בתוך החדר אני מתפקדת בסדר, פחות או יותר, מנסה ככל האפשר לעבוד איתה (כי אני בטבעי שקטה ולא קשקשנית) והכי קשה זה איך להישאר עם כל כל לבד כל השבוע. אני חיה לבד, בלי בן זוג, ואת החברות או המשפחה אני לא משתפת בטיפול שלי. אז זה ממש להיות עם זה לבד, וזה הורג אותי, מקשה עלי בלימודים ובעבודה, ויש ימים שסתם נמרחים תוך כדי חשיבה, או בכי, או כאב פנימי.... איך מתעסקים עם מה שקורה בתוך החדר הטיפול לבד, אחרי השעה הטיפולית? (יש לציין, שתמיד קשה לי בתוך החדר, ואני לחוצה כל הזמן. אחרי שנה שלי בטיפול אני עדיין מגיעה עם שלשולים לחדר הטיפול...!!!!!!)

שלום גלית, טיפול פסיכולוגי, בניגוד למרבית חוויותינו האחרות, הוא לפני הכל התרחשות תוך-נפשית פרטית מאד. המפגש הטיפולי מאפשר - בעזרתו של אדם נייטרלי אך קרוב וקשוב - להציף את התכנים אל התודעה, 'ללוש' אותם קצת, ולהניח להם להתקיים בתוכך עד לפעם הבאה שיזכו לעיבוד משותף בחדר. אורנה המשיגה את זה פעם כ"תזוזה של איברים פנימיים", וההגדרה הזו ממשיכה ללוות אותי כדימוי מועיל גם בחדר הטיפול. את צודקת. זהו תהליך אישי המתנהל בדלתיים סגורות, אך יש בו הזדמנות וסיכוי לבסס יכולת חדשה לאינטימיות וקרבה גם עם אנשים נוספים מלבד המטפלת. בינתיים, תוכלי לשקול תדירות צפופה יותר של מפגשים, בעצה אחת עם המטפלת שלך. בהצלחה ליאת