מטפל וטיפול

שלום לך, מעניין אותי לראות או לשמוע לגבי הטיפול מנקודת ראותו לש המטפל, כי רוב הפורום עוסק במטופלים עצמם. 1. איך את כמטפלת רואה בטיפול? מה בעיניך הוא טיפול מוצלח? 2. איך אפשר להתחבר למטופל כשאת לא מתחברת לבעיה שלו? (אבא מכה, אנס...) 3. האם יש רגעים שבהם את כבר לא יכולה להקשיב לאף אחד, אבל את כבר באמצע הפגישה הטיפולית? כלומר האם לפעמים את מרחפת למקום אחר ואינך מקשיבה? 4. איך אפשר להתנתק מבעיות האישיות, הרי כל אחד יש לו כאלו, ולהעניק את כל כלך למישהו זר? 5. האם לפעמים, כשמטופל מתקשר בלילה ואין לך כוח, את עונה לו באדיבות, אבל בתוך תוכך את רוצה כבר שיעלם מהחיים שלך, אבל את לא יכולה כי יש לו חרדת נטישה??

שלום יוליה, 1. קשה להשיב לך באופן כללי, מאחר וטיפול הוא תהליך של התבוננות וחיפוש המתרחש במרחב האינטימי של 'זוג טיפולי' יחיד ומיוחד. לאור זאת, טיפול 'טוב' יוגדר ככזה על-ידי שני בני הזוג הטיפולי. 2. תחושת הקרבה והחיבור מתרחשת עם המטופל, לא עם הגדרת הבעיה/אבחנה שלו, כך שבדרך-כלל אני משקיעה את כוחותיי ביצירת תחושת חיבור כזו (ולא, לא צריך לחוות על בשרך כל התנסות חיים על-מנת לחוש קרוב). 3. בתוך פגישה מתרחשים כל מיני סוגים של קשב - יותר מאומץ, יותר מרחף. התפקיד שלי כולל לשים לב גם לזה, ולנסות להבין מה זה אומר. 4. אני לא מתנתקת מעצמי, אלא משתמשת בעצמי - בתחושות, במחשבות, במקומות בהם אני מרוכזת, במקומות בהם אני פתאום לא מבינה - כדי להבין דברים על הקשר הטיפולי ועל המטופל. לפעמים זה קשה יותר, אבל לאו דווקא בגלל עומס פרטי. 5. אני לא בטוחה לגבי מה את שואלת: הכנות של מטפלים, הזכות של מטפלים לחיים פרטיים, הניסיון למשוך את הטיפול מעבר לגבולות השעה הטיפולית. אולי את שואלת על כל אלה... אני יכולה לומר לך שאני משתדלת מאוד לשמור את הקשר הטיפולי בתוך גבולות הפגישה ולא מחוצה לה. אם יש צורך לדבר איתי אני מאפשרת זאת בזמנים ברורים, וכן - הם צריכים להיות נוחים ומתאימים גם לי, כדי שאני אוכל להמשיך להיות מושקעת בקשר באהבה ובדאגה. מקווה שעזרתי להבין, אורנה