דרור היקר,

פירסמתי את זה לפני כמעט שבוע כאן אליך ..רק שלא היית , משתפת אותך מחדש , עם עידכונים חדשים .. אשמח לתגובתך.. מחשבות.. של רגע..(שככ מתאימים לי לרגעים אלה ..עכשיו, אפילו יותר מלפני שבוע) לפתע ריקנות ממלאה את ליבי. לפתע העצב כבר אינו מהווה תכלית. לפתע כלום לא נראה כבעל משמעות אמיתית. לפתע הכל בהגדרה מעוותת נראה לי הזוי. לפתע אין מילים מספיק "יפות" לתאר את הזוועה שעברתי. לפתע אין לילות מספיק ארוכים להכיל את שספגתי. לפתע אין איש מבעד למראה האישית שלי. לפתע אין איש שיצליח שוב להושיט את ידו בתמימות שגרתית. לפתע אין בוקר, הכל נראה אותו דבר. לפתע אין אותי יש רק אותו מעליי ! .. לרגע נדמה שעברתי שלב שאני במקום רחוק ממה שקרה לי אז ..:-( ואז שוב זה נעלם לי חזרה. ואני מרגישה חסומה בפני העולם. מרגישה חסומה בפני כל דבר, כל סיטואציה שיכולה לעורר אותי לשם. כל הזכרונות המודחקים על אבא שלי ..עולים ..והם כבר לא בגדר חלומות .. זוהי מציאות דרור ..זו מציאות איומה עבורי , אבא שלי , הדבר הכי יקר שלי , שאני ככ אוהבת , פגע בי מינית ..וזה הזוי ..ככ לא מסתדר ועכשיו , כבר לא מצליחה לבכות , כבר לא מתאזנת, כבר לא נמשכת לשם ולכאן. כבר לא ישנה כמו שצריך בלילות, פוחדת להרגיש בחושך את ידיו המאיימות. כן..הכל תיאור, מטאפורה, פשוט ..יום אחד ארוך. הכל הזוי מן הבדידות שנגזרת עליי לחיות , לפתע אין כוח ואין רצון, אין מי שידחוף, שיבין , שיחשוש. אין מי שיחבק כשלי ככ רע, כי גם מי שהכי חשוב לי לא מצליח להכיל את מה שבאמת לי קרה .. וגם מי שיודע מה שעובר עליי .. אני מרחיקה , כי מפחדת מכאב לב נוסף .. מפחדת שוב להפגע.!!!! ועכשיו יש לי הזדמנות לחיות מחדש, ממש עכשיו לשנות מחשבה. אבל כל כך קשה לי לפתע לבד . אני כבר לא מתיימרת להיות גיבורה. אפילו רוצה להישבר,לא אכפת לי להראות חלשה, כן אני יודעת ..שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה , אז ..נכון שאני כבר אישה .. אבל כרגע פוחדת להבין כי אני לעצמי את הגבולות מציבה. כי אני לעצמי את הייסורים והאשמה עושה. כי אני לעצמי ואין איש שם שיסביר לי אחרת, שיצליח לגעת עכשיו בכאב הנוראי הזה .. שנמצא בליבי, ונהיה כל כך קר. עליות וירידות לא מוסברות, כך חיי בוחרים להיות . מודעת לאשמה, למידת האחריות, מודעת למחשבה שתשאיר אותי שם, אבודה בחלל שלי עם עצמי . מודעת לבעיה אך ללא פתרון , כי בכל פעם שנדמה שהצלחתי.. אני שוב נופלת אל התהום. אז איך דרור .. איך ממשיכים לגעת בכאב ..??? איך נוגעים בסוד כזה אפל?? איך חולקים צער עם אהוב ליבי .. שאת כאבי לא יכול להכיל ? איך פונים לחבר או חברה ? האם יש דבר כזה אמיתי בכלל??? איך מתבוננים לאחר..בעיניים ..אחרי שהוא כבר יודע את אשר עברתי?? כל כך הרבה שאלות ללא מענה, כל כך הרבה חששות ללא עשייה. כל כך הרבה מחשבות דרור .. שבטח שיעמם אותך ..ממזמן. והיום , ממש על הבוקר , שלחתי סמס למטפל שלי ..עברתי שבת הזויה עם עצמי , הקאות , כל היום במיטה לא זזה ..ממנה וזה מה שהוביל אותי לכתוב לו .. "בימים האחרונים ..ההרגשה שמתבשלת אצלי היא של סוף.. משהו שעומד להגמר, כאילו פרידה מעצמי , עצמי כפי שרציתי לחשוב כל השנים האלו, ולהאמין שזו אני ..באיזה מקום. זו אולי אפילו פרידה גם של העצמי הזה ממך..מהטיפולים שעברנו יחד, שיתפתי אותך בכל הדברים הכי נוראים שלי, ועכשיו אחרי שאני רואה מי אני, קשה לי לקבל את זה, לדעת מה עבר עליי, ..אי אפשר. הדמעות זולגות ללא הפסקה , דמעות זה מים לא? ומים זה חיים..וזה לא בדיוק מסתדר לי עם המושג של סוף ..לא חשוב, חושבת שהגיע הזמן למנוחה , לא בטוחה שאוכל לומר לך את זה בפגישה פנים מול פנים לכן זה בסמס, רק מקווה שתבין אותי..אם אפסיק להגיע. לגבי הכסף, אתה מכיר אותי לא אעלם מבלי לשלם לך .. זהו, עצוב לי מאוד ..נראה שאין דרך חזרה אחרי ששולחים דבר כזה .. הוא לא ענה לי ..לפחות עדיין ..הוא בטח מאשר את זה עם עצמו איפשהו .. כואב לי , לסיים תהליך ככה בנקודה הכי כואבת, כואב לי ..שאני ככ צריכה אותו וזה מה שהפחיד אותי ..ולכן שלחתי את זה מלכתחילה , אני מפחדת.. עכשיו אני אשאר באמת לבד. ונראה שאני גיבורה אם שלחתי דבר כזה ..אז לא ממש לא .. ילדה קטנה ..שמרגישה בודדה , שמפחדת להפגע , מפחדת לסמוך, מפחדת להפגע , מפחדת ומפחדת..שרק הפחד הוא זה שמוביל אותי . והפסיכולוג ..באמת הפך לדבר יקר אצלי שם בלב .. ואני ..רק הרסתי .. כרגיל. תודה שקראת עד לכאן. מצטערת על כל התקופה הנוראית שלי כאן .. שבה אני שופכת את כל הדברים הכי נוראיים .. פשוט מצטערת. תודה שהיית כאן ..בשבילי .. אתה ..ליאת ואורנה ... אתם אנשים מדהימים . שרית ואני ..רק רוצה לומר .. מצטערת... אבל ככ עצובה , הטיפולים קשים , העומס עצום , ואני רק קורסת, וקורסת וקורסת .. חייה מטיפול לטיפול לפחות כל השבועות האחרונים .. ואני מפחדת .. מפחדת מכל מה שעולה .. מפחדת מעצמי .. פשוט מפחדת ..

שרית שלום, ההצפה הרגשית שאת מתארת, תחושת הבושה בפני עצמך ואחרים נדמים לעיתים בלתי נסבלים. הם נראים כמשהו שאף אחד לא יכול להתמודד איתו. התחושה היא שאחרי שנחשף הכאב בטיפול אין לך מקום שם. אבל דווקא עכשיו זה הזמן הכי מתאים לטיפול. בטיפול את יכולה לדבר על הרגשת המבוכה מפניו, על ההרגשה שהוא לא יכול להסתכל עלייך, ואולי בהדרגה תתחילי להרגיש שהוא דווקא כן יכול, ממש כמקודם ואולי אפילו יותר בקלות. ושגם אחרים מחוץ לחדר יכולים להישאר איתך גם אחרי שהם יודעים, וכל אלו ביחד יכולים לעזור לך להישאר עם עצמך יודעת את הסוד הנורא הזה. דרור

כתבתי לך אתמול הודעה אבל משהו התחרבש באמצע (נלחץ לי משהו באמצע) וזה לא נשלח כנראה. אנסה לשחזר.. אולי סיננו אותה? לא ייתכן.. רציתי לומר- תמשיכי לכתוב כאן בצורה כה נוגעת ללב. אני הייתי ממליצה לך להמשיך בטיפול בעיקר לאור התכנים הכואבים שעלו לך פתאום. הם דורשים טיפול. אולי יהיה לך קל עם מטפלת אישה? מכל מקום, גם אם תתחרטי בעתיד על עזיבת הפסיכולוג שלך תוכלי לחזור אליו זה לא סופי גם אם אמרת לו נחרצות שאת עוזבת. גם אני נשבעתי שלא אכתוב על נושא זה יותר והנה אני שוב חוזרת אליו בהשפעת מילותייך.. אבל אני בניגוד אלייך חוסמת את הרגש ולא נותנת לו לפרוץ בשום צורה. הנה חלום שחלמתי לאחרונה שמשקף אותי היטב- בחלומי אני שוחה בים מוזר! החלק שאני שוחה בו הוא בעצם- חלק של חול באמצע הים. אני שוחה בחול וכל השאר שוחים כרגיל במים. אני מתבוננת ומימיני גבוה כמו על גבעה או מפלס אחר נמצא ים אחר סוער מאוד ומפחיד אותי להסתכל עליו. הים הזה מגודר בגדרות גבוהות גבוהות. אני מציצה בו וחוששת. ושמחה שלפחות אני בטוחה ורחוקה מהים הזה. לפתע משהו מתריע שעל כולם לצאת מהאזור ולברוח כי הים המגודר עומד לפרוץ את הגדרות ולהטביע את כולנו. ואני יוצאת משם בשלום שמחה ורגועה. אמנם לא נהנתי במים כמו כולם ושחיתי בחול היבש אבל זה יותר טוב מאשר הים הסוער והמפחיד. וזה כנראה מצביע על כך שאני חוסמת היטב ויש לי מנגנוני הגנה- סופר חזקים! מעניין אם אני מפרשת את זה נכון. אולי הפסיכולוגים יכולים לענות על זה?

לתוהה שלום, חסימת רגש היא מנגנון התמודדות, יש לו יתרונות ויש מחיר שהוא גובה. אני לא יכול לפרש את החלום שלך מפה. אבל בנוסף למחיר של פחות הנאה כדברייך, יש גם את התחושה שיש משהו שכל הזמן מפחיד ומאיים עלייך, ואת מרגישה שאין בכוחך להתמודד איתו. זוהי תחושה לא פשוטה, אבל אולי כרגע את מעדיפה את התחושה הזו על פני ההרגשה שאת מוצפת. דרור