החלטתי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
טוב כמו בכל פיתרון שאני מוצאת לעצמי גם בו יש צרות חדשות!!! החלטתי ללכת לטיפול! סוף סוף קיבלתי אומץ והחלטתי להגיד לאבא שלי שאני רוצה טיפול כבר לא פחדתי מהתגובה...האמת האדישות שלו לא כל כך הפתיעה אותי כי אני ממש לא מעניינת אותו ובטח שלא את האמא המפלצת הזאת שחוץ מעצמה היא לא רואה כלום בעיניים! אז שוב אני צריכה לדאוג להכל לבד..הבעיה היא שאין לי כסף..ואני רוצה ללכת לטיפול פרטי כי שמעתי שאם אני לא אלך לפרטי זה יעבור דרך משרד הבריאות ולא בא לי שכל העולם ידע שאני בטיפול.. אני כבר כמעט בטוחה שכלום לא יעזור לי אבל אני רוצה לפחות לנסות.. אני כל היום רק בוכה בוכה ועם המחשבות האלה והפחדים האלה וכל התסביכים האלה והצרותתת וכבר כל זה גדול עליי..קשה לי..במיוחד שכל יום אני צריכה להתמודד מול כל העולם...ריבים בלי הפסקה צעקותת דמעות אין לי כוחות יותררר ותמיד מי שבמטיח לעזור לי..עוזב אותי..עד שכבר אני הגעתי למצב שאני לא מאמינה יותר לאף אחד שיעזרו לי כי לאף אחד לא אכפת ממני...רק פגעו פגעו פגעו עד שלא נשאר ממני כלום! אני לא יכולה להיות יותר בבית זה בלתי אפשרי גם אם אני ארצה מחוסר ברירה זה בלתי אפשרי..לא נכנס ליותר מדיי פרטים.. ואין לי מקום אחר להיות בו אז חשבתי שאולי בכל זאת אני אתגייס למרות שאני ממש לא רוצה אבל זה יכול להיות פיתרון... אבלללל שוב כמו תמיד בכל פיתרון יש צרות...איך בדיוק הצבא יקבל אותי במצבי? כולי שקועה בדיכאוןןןןן!!!!!!!!!! ויש לי פתיל קצר אני יודעת שאני הולכת להוציא שם את העצבים על כל העולם וזה ממש לא מסגרת שמתאימה לי .. קשה לי להתמודד...קשה לי להילחם עם המחשבות האלה.. אני לא מצליחה להתגבר על כלום!!!! אני לא שווה כלום כבר אין בי שום דבר טוב!! יש לי רק רשימה שחורה ארוכה של הגיהנום שהתחיל לפני כמה שנים ועדיין נמשך..לא יודעת מה לעשות עם עצמי אין לי עם מי לדבר כולם מאבדים את הסבלנות איתי מהר מאוד ואני מרגישה שאני עוד מעט מתמוטטתת!!! רע לי וזה לא מעניין אף אחד וזה גורם לי עוד יותר להרגיש רע בסוף כבר לא תהיה לי שליטה על עצמי ואני אתחיל לעשות שטויות! כל פיתרון שמצאתי הוא מבוי סתום... האמת?!?! כבר אין לי חשק לחיים האלה..אני שורדתתת בכח...למה???אני בעצמי לא יודעת... ו"כמה מפתיע"בדיוק אתמול עוד בן אדם שאמר שהוא לא כמו כולם עוד אחד שגרם לי לפתח ציפיות.. אמר שאין לו סבלנות בשבילי..הוא ממשיך בחיים כרגיל אבל אני לא אשכח את זה בחיים!!!! נשבר לי כבר מכולםםםםםםםםם מעכשיו אף אחד לא יפיל את החומה המפרידה ביני לבין העולם האכזר הזה אף אחד לא יפגע בי יותרררר!!!!!!!! מרוב שתמיד אני רק מתאכזבת מהניסיונות הכושלים שלי לצאת מהדיכאון זה רק מתסבך אותי יותר...קשה לי להאמין שאני יכולה לעניין מישהו..אני מפחדת לנסות שוב..אני מפחדת להתחיל מהתחלה...אני מפחדת מהכלללל!!!!!! אווףף :'( לאיזה מצב הגעתי..
שלום 'אני', ניתן לחוש במצוקה הגדולה שלך דרך פנייתך, אבל גם - תתפלאי - בכוח שאת משדרת. גם כדי לריב עם כולם צריך כוחות :-) אני מבינה שעיקר הקושי שלך כרגע נובע מיחסים בעייתיים בבית, ומתחושה שההורים שלך לא רואים אותך או מבינים את צרכייך כמו שהיית רוצה. זוהי הרגשה מייאשת, אבל זה לא סוף העולם, ובמידה מסוימת זו חוויה משותפת להרבה מתבגרים ובני נוער. אני חושבת שגיוס לצבא יכול להיות פיתרון טוב, הן מעצם היותו מסגרת מחזיקה עם חוקים ברורים מאד, והן מעצם היותו גוף עם יכולת לתת עזרה נפשית טובה מאד לחיילים הזכאים לכך. כך או כך, עזרה נפשית אפשר לקבל, באמת, דרך מסגרות של משרד הבריאות, ורשימות ההמתנה הארוכות מעידות על ביקוש גדול, למרות כל החששות שאת מעלה. גם מרפאות בריאות הנפש כפופות לחוקי חיסיון, והחשש שמא "כל העולם יידע שאת בטיפול" הוא הגזמה ועיוות של המציאות. אני מעודדת אותך מאד לנסות ולהתעקש על טיפול נפשי, ולקחת אחריות על חייך ועתידך. בהצלחה ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
