ציפור הנפש/מיכל סנונית

עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ולא סתם יודדעים שהיא קיימת, יודעים גם מה יש בתוכה. בתוך הפש, במרכזה, עומדת לה על רגל אחת ציפור. ציפור ששמה ציפור הנפש. והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים: כשמישהו פוגע בנו, מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה לכל כיוון, סובלת כאבים קשים. כשמישהו אוהב אותנו, מקפצת לה ציפור הנפש בדילוגים קטנים ועליזים, קדימה ואחורה, הלוך ושוב. כשמישהו קורא בשמנו, מקשיבה ציפור הנפש היטב לקולו, על מנת לזהות איזו מין קריאה זו. כשמישהו כועס עלינו, מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה, והיא שקטה ועצובה. וכשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש, השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו, גדלה וגדלה, עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו, עד כדי כך טוב לה בחיבוק. בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה. אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו - אף לא פעם אחת - כל עוד אנו חיים. בדומה לאויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו. ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה ציפור הנפש. אה, דווקא פשוט מאוד: היא עשוייה מגרות מגרות. מגרות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך, כי כל מגרה נעולה במפתח המתאים רק לה! וציפור הנפש, היא היחידה היכולה לפתוח את מגרותיה. כיצד? גם זה פשוט מאוד: ברגלה השניה. ציפור הנפש עומדת על רגל אחת, וברגל השניה - המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה - היא מסובבת את מפתח המגרה אותה היא רוצה לפתוח, מושכת בידית, וכל מה שנמצא בתוכה יוצא לחפשי אל תוך הגוף. ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגרה, יש המון מגרות לציפור הנפש. יש מגרה לשמחה ויש מגרה לעצב. יש מגרה לקנאה ומגרה לתקוה. יש מגרה לאכזבה ומגרה ליאוש. יש מגרה לסבלנות ויש מגרה לעצבנות. גם מגרה לשינאה יש ומגרה לכעס ומגרה לפינוק. מגרה לעצלנות ומגרה לריקנות. ומגרה לסודות הכי כמוסים, זוהי מגרה שאותה כמעט שלא פותחים. ויש עוד מגרות. אתם יכולים להוסיף בעצמכם כל מה שאתם רוצים. לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגרות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו. למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לציפור לפתוח את מגרת השתיקה. אבל היא, על דעת עצמה, פותחת לו את מגרת הדיבור, והוא מדבר ומדבר מבלי לרצות. או דוגמה אחרת: הוא מבקש להאזין בסבלנות - ואילו היא פותחת לו את מגרת העצבנות הגורמת לו להתעצבן. וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון כלל. וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא רוצה לעזור. כי ציפור הנפש היא לא תמיד ציפור ממושמעת ועושה לו לפעמים צרות... כאן אפשר כבר להבין, שכל אדם שונה מחברו בגלל ציפור הנפש אשר בתוכו. ציפור שפותחת מדי בוקר את מגרת השמחה, השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו והאדם שלה שמח. ואילו ציפור שפותחת לו את מגרת הכעס, הכעס נשפך ממנה ומשתלט עליו כליל. ועד שהציפור אינה סוגרת את המגרה בחזרה, אין הוא מפסיק לכעוס. יש שציפור שרע לה פותחת מגרות לא נעימות. ציפור שטוב לה בוחרת במגרות שעושות טוב. ומה שהכי חשוב - זה להאזין היטב לציפור. כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו, ואנו לא שומעים. חבל. היא רוצה לספר לנו על עצמנו. היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגרות שבתוכה. יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות. יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות. ויש מי ששומע אותה רק פעם אחת בחיים. לכן כדאי, אולי מאוחר בלילה, כששקט סביב, להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו, עמוק עמוק בתוך הגוף. _______________________________________________________ אורנה, מעניין האם הגעת עד הסוף. ספר ילדים... העתקתי את כולו... מוקדש לך... הציפור שלי עובדת שעות נוספות (תרתי משמע :-)) ממני... (נחשי...) לילה טוב...

תודה כותבת מסתורית, שהביאה אלינו את מודל הנפש על-פי מיכל סנונית (עוד ציפור...). לילה טוב...