שלום ליאת

היי ליאת :-) אני ככה מגלגלת בראשי אחורה לאותו הרגע בו פניתי "ליעוץ" באינטרנט. זה היה כאשר הכל סגר עלי מכל הכיוונים בחוץ, עזיבת מקום עבודה שהיה הפסגה מבחינת יכולת לבטא כישורים ויכולות, הטיפול שהכביד, לא תמך, תקף והאשים, ועוד מספר גורמים שגרמו לתחושת שנדחקתי לפינה, בדחק בלתי נסבל, שהרגשתי שמשהו עכשיו, במיידי- חייב להשתנות. איבדתי אורך רוח וסבלנות, וכל התסכול פרץ החוצה. לכן, כנראה והיה משהו כמעט 'מיסטי' באופן שבו ידיי גיששו לעבר המקום שבו - קולי ישמע באופן בולט. עד כדאי כך הרגשתי למשך תקופה ארוכה שהרגש שהצטבר הוא, שאני לא ניראית. ולמרבה האירונייה, ההודעה שלי בדבר בקשה לחוות דת לקבל הטיפול, התפתח, נחשפתי והותקפתי בהודעות עויונות ומכוערות...מה שגרם לי איכשהו להשתבלל פנימה, לפתח חרדה (אולי חברתית), ובעיקר תחושה שקיימת עדיין של לא ממש שייכת וקיימת, מלווה באותה פגיעה שגדלה. חשתי כי הכל סוגר עלי, ובייחוד שהטיפול נגמר בצורה מכוערת, ללא יכולת של המטפלת להחזיק, להתמודד, לדעת מה לעשות...אני הלכתי לאיבוד בדרך האבודה שנטוותה לנו. משהו עדיין ובאופן חזק וגורף, חסר בי...כאילו שאני 70% מהקיבולת שלי בפנים, וכמובן שדי עצובה מזה זמן רב. החששות שלי (ע"פ רוב מה שקראתי), שיכולים להשאר מצבים בהם הנזקים הפסיכולוגים הם כרונים, כל הזמן ישנה מחשבה שמנקרת לי בראש, לגבי נזק בלתי- הפיך. בייחוד שיש משהו (כך נראה לי לפחות, תקני אותי אם אני טועה), בהסתגלות והרגלים ודפוסים חדשים שמשפיעים לאורך זמן על אישיותינו. יש לי כרגע 'עיוותי חשיבה' בגלל הפחד שליבה בתוכי בעקבות קריאה של חומרים והפרעות. וגם אולי בעיקר, שבזמנו הגעתי למצב שבו היה לי נתק (דיסוציאציה), לאורך זמן רב עם מחשבות חשדניות, ספק פראנואידיות. הזכרון מאותה תקופה- לא נעימה לי, והורידה לי הרבה מהבטחון העצמי. אני לא יודעת, ליאת..אם למעשה יש לי משהו עיקרי לומר לך, אלא כללי יותר. תודה ליאת, נכוחותך כאן נעימה ביותר (אם תרשי לי לומר:-) שבת שלום כרמית

בשביל לא 'להטריח' אותך ...אחסוך לך את שאלתי זו (אלא אם כן, את מאוד מתעקשת:-), מכיוון ששאלה ששאלתי אותךבהמשך להודעה של תמי- חשובה לי פי כמה מידות. see you כרמית

כרמית, את ממשיכה ושואלת האם המשבר שפקד אותך ישאיר אותך חסרה לתמיד. האם אותם שלושים אחוזים שנעלמו ישובו יום אחד למקומם ויאפשרו לך קיום מלא ועשיר. נדמה לי, כרמית, שאת התשובות לזה לא תוכלי למצוא כאן, וגם לא במאמרים או ספרים. התשובה האמיתית תתגלה בפניך מתוך החיים עצמם. איני מכירה הרבה אנשים שהצליחו להתחמק ממשבר או אובדן. לתפיסתי, מאת האחוזים שלנו הם לעולם תוצאה מאוזנת שבין האובדנים לרווחים. משהו כמו התחדשות תאי עור. הישנים - מתים ונושרים, והחדשים - נולדים מתוך האין, ממלאים את החסר. אל תנסי להשיב לתחיה את מה שהומת באותו משבר. נסי להצמיח בתוכך את החדש, הירוק והרענן. שבת שלווה ורגועה ליאת

חשתי צורך לחזור לכאן רק בשביל לומר לך, שבמעט שכתבתי - את הצלחת לראות ולקרוא מבין השורות, לעשות חיבורים ולהגיע להערות נכונות מאוד...כאילו, שחשת אותי דרך המחשב :) אם אני מוצאת שאני מחמיאה למשהו זה בגלל שבאמת מגיע לו! ולהודות לך ולשאר המנהלים על האופן שבו אתם דואגים להחזקת הפרום ולכותבים בו.