לליאת - חשש שלא מרפה

ליאת שלום, הרגשתי בחסרונך בשבוע שעבר,כפי שכבר ציינו זאת אחרים לפניי,אני מקווה שזה רק עקב סיבות נעימות ומהנות. אני כעת בחשש נוראי,כיוון שאני חוששת שאולי חלילה לא הצלחתי ב'פרוייקט',כי יש 'סימן כלשהוא' שמפחיד אותי שהוא מרמז אולי על חוסר הצלחה,אך הוא יכול להתפרש גם במובנים שונים,ולעומת-זאת יש 'סימנים ' רבים אחרים שמרמזים על כך שכן הצלחתי בפרוייקט. אני רוצה לחשוב רק חיובית,ואני מודעת לחשיבות החשיבה החיובית,אך 'המחשבות הרעות והמפחידות' 'קופצות' הרבה. אשמח לתגובתך בעיניין זה.

ערב טוב משתנה, את יודעת, לצרות יש מן נטייה מעצבנת, להגיע - בלי תכנון - פשוט ברגע שמתאים *להן*. אין שום דבר ממשי שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע את בואן (כבוגרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי את וודאי יודעת זאת טוב מכולנו). אחד המשאות היותר מיותרים שאנו נושאים על גבנו הוא משא ה"מה יהיה א?ם..." זהו משא מיותר ומכביד, המכלה את כוחותינו לשווא. אני מודעת לכך שקיימים אצלך חרדה ומתח לקראת מימושו של הפרוייקט, ואין טעם לנסות לדרוש ממך להפסיק לדאוג. ובכל זאת, נסי לא להזמין צרות לפני שהן מתבררות כצרות אמיתיות. כרגע יש המון סימנים לכל מיני דברים, אז למה ללכת על האפשרות המדאיגה? מחזיקה לך אצבעות חזק חזק ומתפללת לטוב ליאת

תודה ליאת, תמיכתך חשובה לי, במהלך היום וכשקראתי את תשובתך קלטתי שאני באמת רוב הזמן חושבת יותר 'שלילי' מאשר 'חיובי',פשוט כי ככה אני רגילה,ונראה לי שזה גם משפיע על החלטותיי ומעשיי- או יותר נכון - אי מעשיי - שמתבססים על המחשבות השליליות שלרוב ממש 'טבועות בי'; והיום קצת התחלתי לשנות זאת. באמת שמתי-לב שאני ממש 'מחפשת את הצרות מתחת לאדמה',אך אני 'לומדת' להימנע מכך,בדרכים שונות; הרי האמת היא שיש יותר 'סימנים' שמראים ש'הפרוייקט' יצליח מאשר יכשל,אז למה יש לי לדאוג.מה שיקרה יקרה... . הבעיה היא שאני לא באמת כזו 'קולית' שזה 'לא מזיז לה...',יש זמנים שהלחץ 'גואה' ואז בעיקר קשה לי להתמודד עם ההמתנה והציפיה לתשובה,וגם אפילו אם איני ממש מתוחה, אני חסרת-שקט,ונבהלת ו'קופצת' מכל דבר (רעש) קטן {כמובן שכעת אני קצת מקצינה זאת, כדי שיובן עד כמה העיניין מעסיק אותי,אני באמת נבהלת אם אני מרוכזת במשהו(אפילו בכתיבה זו למשל),ומישהו מדבר פתאום בקול רם או קורא לי בקול רם,וזה קורה לי רק בזמנים שאני מתוחה תמידית,כמו בהמשתנה לתשובות וכו'. הבעיה העיקרית,היא שתמיד בתחילת תקופת ההמתנה הרבה יותר קל מבימים האחרונים להמתנה,שהם לרוב כאילו 'זוחלים',ואז כל יום נראה כמו 'נצח'.

ה-O.C.D 'לא מקל עלי' בזמנים מתוחים אילו,כיוון שעקב החשש הרב אני מעדיפה לחזור על פעולות מסויימות,העיקר לא להתמודד עם המחשבות הנוראיות ש'אם לא אעשה משהו אז הפרוייק חלילה לא יצליח' וכו',ואם איני 'נכנעת' לאובססיות ולקומפולסיות שבעיקבותיהן,החרדה 'גואה'.