:(

הטיפול היום הפיל אותי ..המצב רוח ברצפה. העיניים מוצפות בדמעות ,מהלכת על סף תהום, נאבקת בכל כך הרבה חזיתות...קשה לי איתה,קצת יש לי מחסור במילים בזמן האחרון,כלום לא יוצא,יותר מידי כואב, אני לא יודעת מה מנע ממני לדבר היום. הרי היא כל כך איתי שם... ופאק זה מתסכל לחכות לפגישה ,וכשמגיעה אליה,המילים נתקעות, ואני נופלת לי כאן...מרגישה שנשאבת שוב למעגל התהום. שונאת את ההבנה שאין לי מספיק כוח להישאר על פני המים ולא לטבוע, להמשיך לתפקד גם כשקשה, לא לשקוע בדיכאון... מרגישה כל כך חסרת כוחות ובלי קרקע יציבה מתחת לרגלים... אין לי את הכוחות להילחם כי המלחמה אבודה...

חן שלום, ברגעים כאלו הכל נראה אבוד באמת, חסר סיכוי ובעיקר קשה מדי. התסכול שלך ברור, אבל זוהי תקופה חשובה עבורך בטיפול, חשוב שתצליחי לשרוד אותה למרות כל הקשיים, כי רק אז תוכלי להרגיש שהיא באמת איתך, באמת רוצה ויכולה לעזור לך והמילים ייצאו מעצמם. את צריכה פשוט להמשיך פגישה אחרי פגישה, לנסות להחזיק מעמד, ולמצוא בך את היכולת לבטוח בה מבפנים. אני פה תומך בך ככל האפשר בתהליך הלא פשוט הזה. דרור

ככ כואב לקרוא אותך ככה ..ככ מבינה , מזדהה ..לצערי ... ((((((חן)))))))))).... מצטרפת למילים החמות של דרור.. שולחת לך כוחות , חיבוקים ותמיכה מלאה מכאן.. אני כאן , מתי שתרצי .. היי חזקה .. נסי למצוא את הכוחות הפנימיים שיגרמו לך ..להשאר שם בטיפול .. גם אם ביאוש, בשתיקות, העיקר שתשארי שם ..עד שהרוחות הקשות האלו ירגעו ותצליחי לראות מעט את האור .. אוהבת ומחבקת, שרית