?

עצובה כל כך לא יודעת לאן לנתב את העצב, נעה מעצב תהומי לכעס חייתי, אני בטיפול ובימים האחרונים חושבת על המטפל המון ולעיתים ברגעים כאלה פשוט בא לי להתקשר אליו רק כדי לדעת שעוד מישהו מלבדי יודע עד כמה רוצה לברוח מעצמי. הייתי רוצה למות אבל לא מתאבדת בגלל רגשות אשם כבדים של מה יהיה עם אלו שיבכו את מותי. רוצה כל כך להרגיש מאושרת מנסה להפוך את חוסר האונים לאונים אך כלו כוחותי ואין מי שיצליח לגבור על תחושות אלו, די למילים פשוט עייפה.

אולי נרדמת כבר ואת נחה בחלומך והוא לוקח אותך למחוזות השלום והשלווה אני כאן

שלום דנה, העצב שלך בהחלט עובר... וגם הייאוש והעייפות. את יודעת, אני חושבת שטוב שחשבת על המטפל שלך ברגעים קשים. זהו ביטוי לכך שלקשר הטיפולי יש נוכחות בתוך נפשך. זה חשוב, משום שזה אומר שאי שם מתחת לייאוש ולעייפות, מתנהל תהליך של חיפוש. חיפוש הדרך האישית שלך להיות גדולה וחזקה, ושמחה... אז חזקי ואמצי, וסבלנות - בסדר? אורנה