חוות דעת

שלום רב, אני מתנצלת מראש שפנייתי מעט ארוכה , אשתדל לתמצת. אני בת 34, גרושה ואם לשניים וחייה עם בן זוג (אביה של הבת הצעירה) בגיל 18 לערך התחלתי לסבול מדכאון וחרדות קשות ופעמיים נזקקתי לתרופות שלקחתי במשך מספר שבועות בלבד עד שה"סיוט" קצת נרגע. כמו כן עברתי טיפול פסיכולוגים ממושכים אצל מספר מטפלים, אך לא מצאתי שזה סייע לי בכלל ולבסוף החלטתי לא לחזור לזה. כיום אני מתפקדת כלפי חוץ באופן נורמלי אך מרגישה שאני כל הזמן על איזה "קו אדום" וחוששת שאם אחצה אותו אני אתמוטט, אשתגע, וכד'. אני מדחיקה המון דכאונות, תסכול, פחדים, וחיה בתוך עולם פנימי מלא שאין לא קשר לחיי במציאות. ולשאלתי- בעבר נהלתי רומן עם אדם מבוגר והקשר איתו היה ממש אובססיבי כאילו שכל מה שיש לי בחיים זה הוא, וזה גרם לסבל רב. כיום יש מישהו אחר שאני רואה כמעט מידי יום (בפיעלות ספורט) והדבר חוזר על עצמו אין ביננו קשר רומנטי אך אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, הרצון להיות חלק מהחיים שלו והצורה בה כל מה שנאמר ביננו משפיעה עליי משגעת אותי, אני אף מספרת לו דברים שלא היו מעולם בכדי לזכות בקירבתו (עד כדי שהותקפי ע"י מישהו וכדי שזה יהיה משכנע חתכתי את עצמי...) נמאס לי מזה אני רוצה להרגיש שיש לי משפחה וחיים משלי ולא לבטל כל מה שיש לי בעבור קירבה של אחר. אנא על תמליץ לי לפנות שוב לטיפול פסיכולוגי אני רוצה לדעת מה דעתך על הדברים? ועד כמה המעשים הללו "מופרעים" ? והאם יש לדעתך איזהשהוא מוצא ללא לגשת שוב לשיחות שלא מובילות לשום מקום. המון תודה המון תודה.

שלום, שי אני מבין את המצוקה שלך ואת היאוש שלך אחרי שטיפולים פסיכולוגיים לא הצליחו לסייע לך. נראה לי שאת מחפשת חום ואהבה של דמות שאולי היא דמות אבהית עבורך. הבעיה היא שהקשר הופך להיות כפייתי. את מרגישה רדופה ע"י המחשבות שלך , מרגישה שאת מאבדת שליטה ומשתגעת. הכפייתיות היא הבעיה המרכזית. לדעתי את צריכה קודם כל טיפול תרופתי שיעזור לך להרגיע את הכפייתיות. יש כיום טיפולים יעילים למטרה זאת, ותופעות הלוואי אינן רבות. הסבל שלך כיום והמתח כל כך גדולים שרצוי להיעזר בטיפול תרופתי כדי להרגע. חשוב שתדעי שההמלצה על טיפול תרופתי היא לא כי יש לך מחלת נפש אלא בגלל הכפייתיות. אני מניח שיש לך נסיון למי לפנות בעניין. בברכה, אמיר