געגועים

היי, נפרדתי מהמטפל אחרי שנה וחצי של טיפול, פרידה מאילוצים טכניים ולא כי הסתיים הטיפול. הכל היה ידוע מראש והפרידה הייתה מתוכננת והדרגתית, כלומר במהלך התקופה האחרונה דיללנו את כמות הפגישות לבקשתי. למרות זאת אני מתגעגעת אליו ולשהות איתו בחדר, לחום ולאיכפתיות שהוא מקרין. אני מרגישה שאם לא אראה אותו אתפוצץ. אין כרגע שום משבר מיוחד והכל מתנהל די נורמלי, מה שמניע אותי אלו געגועים איומים. אני יודעת שהיינו חייבים להיפרד אבל זה קשה באופן בלתי נסבל. איך מתמודדים עם זה, אם זה אפשרי בכלל ? כדאי לי להתקשר אליו ולהגיד לו את הכל ? ושאלת השאלות: גם אם אחליט שאני רוצה להיפגש איתו, האם זה נשמע שפוי לשלם 350 ש"ח רק כדי להרגיע געגועים ?

יעל שלום, בשורה הראשונה את בעצם כותבת מה קרה. הפרידה הגיעה מאילוצים טכניים ולא מסיום טיפול. כאשר פרידה מגיעה בצורה שכזו, חשוב לנסות ולעבד אותה, אבל עדיין ייתכן ויישארו חלקים לא מטופלים. כלומר אותו חלק שאת מגדירה כגעגועים בלתי אפשריים, הוא חלק בך הזקוק לטיפול. משום כך חזרה לטיפול, על מנת לנסות ולהתמודד עם הנושא הזה, עם הקניית האפשרות עבורך להיפרד, להיות לבד היא אפשרית ונכונה. זה לא אומר שבהמשך לא תזכרי אותו, אבל זה כן אומר שכשטיפול מסתיים את צריכה להרגיש את יכולה להיות לבד. מדברייך נשמע לי שזה לא כך. דרור